רומן בלתי נשכח על קשרי משפחה וערכים, על חברות ופמיניזם, המסופר מנקודת מבטה של צעירה יהודייה בבוסטון של תחילת המאה העשרים.

למדתי בדרך הקשה שאין לי אפשרות להימלט מהעבר שלי.

זמן קצר אחרי מות אשתו בנסיבות מסתוריות, נשלח הבלש מארק נובאק למה שאמורה להיות משימה שגרתית בעיירה גריסון המושלגת, הרחק מביתו בפלורידה. בגריסון מחכה לו רידלי בארנז, שעשר שנים קודם לכן הוציא ממערה מקומית את גופתה של הנערה שרה מרטין, ומייד נחשד ברציחתה. למרות שהחשדות נגדו לא הובילו לכתב אישום, בארנז הוא זה שהזמין את נובאק לעיירה במטרה לגלות אחת ולתמיד מה באמת קרה באותו יום מתחת לפני האדמה.
אל אף שהרצח של שרה מרטין הוביל את גריסון לשפל כלכלי ולסכסוכים בין התושבים, נדמה שאף אחד חוץ מרידלי בארנז לא ממש רוצה שנובאק יחטט בעבר. יש גם מי שפועל לעצור אותו בכל דרך אפשרית ודואג להכניס אותו למערה הקפואה והמורכבת.
האם מארק נובאק יצליח לצאת החוצה? ואם כן - האם יגלה מי הכניס אותו פנימה? ולמה? ומי רצח את שרה מרטין? והאם יש קשר בין המקרה למותה של אשתו?

"איך ייתכן שאני, שאפילו צעיר אינני, שאפילו אתמול לא נולדתי, יכול לדעת דברים רבי כל כך, או לפחות לדעת מספיק, כדי לטעות כל כך?
יש לי מקורות משלי, אני מאזין."
טרודי בגדה בעלה ג´ון, וכעת היא חיה בלונדון עם אחיו קלוד, לשניים יש תוכנית זדונית, אך הם אינם יודעים שלמזימתם יש עד: העובר שברחמה של טרודי. מנקודת מבטו של זה נחשף אט-אט העולם החיצוני במלוא מורכבותו, מתווך דרך שברי שיחות ותסכיתי רדיו אקראיים: רגשות סותרים, שקרים ויצרים, עוולות ואסונות טבע, ויותר מכל תלות איומה חונקת - של העובר באמו, של האב באם, של קושרי הקשר זה בזה, של אדם בזולתו.
האם ביכולתו של עובר חסר אונים להטות את העלילה?