אזרחות וזהות לאומית

ספר זה כולל את נאומו המפורסם של ריכרד פון וייצקר, אשר נחשב בעיני רבים לגדול נשיאיה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, לצד אחת ממסותיו המכוננות של יורגן הברמס, הפילוסוף הגרמני החשוב והמוכר בזמננו.בשמונה במאי 1985 התכנס בית הנבחרים של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה כדי לציין ארבעים שנה לסיומה של מלחמת העולם השנייה. נאומו של וייצקר דוחה מכל וכל את גישת ה״עסקים כרגיל״ בין גרמנים ליהודים. הוא עמד על משמרתם של זכר השואה, ייחודיות הזוועה שחוללו הגרמנים והאחריות הבלתי-מתכלה של בני עמו כלפי העם היהודי. מאז, מנהיגי גרמניה אמונים על התפיסה הפוליטית-מוסרית שניסוחה החזק ביותר ניתן בנאום וייצקר: לרצח העם היהודי לא היה תקדים בהיסטוריה; הגרמנים, כל גרמני, נושאים בעול הזיכרון והפיוס; לא אשמה מוטלת אפוא על הגרמנים בני-זמננו, כי אם אחריות. ואחריות, בניגוד לאשמה, חסינה מפני חילופי הדורות ומפני ״נורמליזציה״. דברים אלה הרעידו אז את אמות הסיפים בגרמניה באופן שקשה לשערו כיום.מאמרו של הברמס המובא כאן (משנת 1992) הוא פרי הבשלתו כאינטלקטואל פוליטי במהלך שנות ה-80, בין השאר הודות לקול החזק שהשמיע ב״פולמוס ההיסטוריונים״. כפילוסוף בחר הברמס בפרגמטיזם ובמחויבות אקטואלית על פני הניתוח התיאורטי המופשט. הוא לא הסתפק בחקר הרציונליות האנושית ובטיפוח ״המרחב הציבורי״, מושג הרשום על שמו, אלא עקב בדריכות אחר השינויים הגדולים שחלו בגרמניה, באירופה ובעולם, בעיקר לאחר נפילתה של חומת ברלין. תצפיותיו הובילו אותו אל המשפט המדינתי והבינלאומי. בעיצומה של חדוות איחוד גרמניה, ובצל ניסיונה המר של גרמניה, הציג הברמס שאלת מפתח: כיצד ניתן להזדהות עם מדינתך בלא ליפול לאפלת הלאומנות? חידושו החשוב של הברמס נעוץ בחיבור בין התשובה שהציע לשאלה הגרמנית הזאת, ובין סוגיה רחבה יותר המתייחסת לכל מדינה בעידן הגלובליזציה: כיצד ניתן לאזן בין תרבות פרטיקולרית לבין ערכים אוניברסליים בלא שהפרטיקולרי ירמוס את האוניברסלי, ובלא שהאוניברסלי ימחק את ייחודו של הפרטיקולרי?