מַרְטִין‭ ‬כָּל‭ ‬כָּךְ‭ ‬מִתְרַגֶּשֶׁת‭!‬ כָּל‭ ‬הַשָּׁנָה‭ ‬הָלְכָה‭ ‬לְחוּג‭ ‬בַּלֶט‭, ‬וּבְקָרוֹב‭ ‬יִתְקַיֵּם‭ ‬מוֹפַע‭ ‬סוֹף‭ ‬הַשָּׁנָה‭.‬ מַבָּט‭ ‬מוּרָם‭, ‬סַנְטֵר‭ ‬גָּבוֹהַּ‭, ‬רֶגֶל‭ ‬מְתוּחָה‭! ‬מַרְטִין‭ ‬מַכִּירָה‭ ‬אֶת‭ ‬כָּל‭ ‬הַתְּנוּעוֹת‭, ‬ אֲבָל‭ ‬הַאִם‭ ‬תַּצְלִיחַ‭ ‬לִזְכֹּר‭ ‬אֶת‭ ‬כֻּלָּן‭ ‬כְּשֶׁתַּעֲלֶה‭ ‬עַל‭ ‬הַבָּמָה‭?‬ 

שמונה ימים לפני סוף החופש הגדול מופיע מתחת לבית העץ אורח משונה מאוד.

כשגרו לא מצליח להביס את בלתזאר בראט (ילד פלא לשעבר וכיום רשע על), הוא ולוסי מפוטרים מעבודתם בליגה האנטי רשעית..

וגרוע מכך- כשגרו אומר שלא יחזור לחיי הפשע, המיניונים מתפטרים!

המצב מתחיל להשתפר כאשר גרו, לוסי והבנות טסים לפרידוניה כדי לפגוש את אחיו התאם האבוד של גרו, דרו! אלא שאז ההרפתקה רק מתחילה כי הרי כלם יודעים שכשאתה גנוב על העולם אף פעם לא משעמם

אִמָּא, אַבָּא וְיַלְדָּה
בְּצַעַד קַל יוֹרְדִים לַיָּם.
סִירוֹת בָּאֹפֶק, מִפְרָשִׂים,
אִסּוּף צְדָפִים בַּחוֹל הַחַם.
בִּקּוּר רָגִיל בְּחוֹף הַיָּם, הַחֲוָיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַמֻּכֶּרֶת לְכָל יַלְדָּה וָיֶלֶד, מַמְשִׁיךְ בְּהַרְפַּתְקָה קְסוּמָה וּקְרִירָה בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם.
שָׁם, בְּמַמְלֶכֶת הָאַלְמֻגִּים וְהַקּוֹנְכִיּוֹת, פּוֹגֶשֶׁת הַיַּלְדָּה כּוֹכַב יָם שֶׁהוֹפֵךְ לְחָבֵר לַמַּסָּע.

הסיפור הזה מתחיל כמו רבים אחרים: לפני זמן רב מאד... במקום הרחק מעבר לכוכבים הנוצצים שניתן לראות בשמי הלילה שלכם.

כשאמא אמרה לי שהחברים הכי טובים שלי יכולים להצטרף אלינו לחפשה בקרוואן שלנו בחוף פלונקטון, הייתי בטוח שזאת הולכת להיות החופשה הכי טובה אי פעם, אמן. אוי, כמה שטעיתי!

אֲנִי‭ ‬מַבִּיטָה‭ ‬בִּשְׁנֵיכֶם‭ ‬וְחוֹשֶבֶת עַל‭ ‬כָּל‭ ‬הַדְּבָרִים‭ ‬שֶׁעוֹד‭ ‬תְּגַלּוּ וְאָז‭ ‬מְדַמְיֶנֶת‭ ‬לִי‭ ‬כָּכָה‭, ‬בְּשֶׁקֶט‭,‬ כַּמָּה‭ ‬נִפְלָאִים‭ ‬תִּהְיוּ‭ ‬כְּשֶׁתִּגְדְּלוּ‭.‬ 

הַפַּעַם הִגַּעְנוּ יָשָׁר מִטִּיבֶּט. לֹא הִסְפַּקְנוּ לַחְזוֹר לָאָרֶץ, וּכְבָר קָרְאוּ לָנוּ לְהַגִּיעַ לְצֶ´נְגְדוּ שֶׁבְּסִין. מִי שֶׁקָּרָא לָנוּ הָיוּ הַיְּלָדִים שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים, 

שְׁלוֹשָׁה עִגּוּלִים וּמְשֻׁלָּשׁ נֶחְמָד, יָשְׁבוּ נִפְרָדִים, כָּל אֶחָד בַּצַּד. "תַּגִּידוּ," אָמַר עִגּוּל אֶחָד, "לָמָּה כֻּלָּנוּ יוֹשְׁבִים לְבַד?"  מָה קוֹרֶה כְּשֶׁצּוּרוֹת נִפְגָּשׁוֹת? כְּשֶׁמְּרֻבָּעִים וּמְשֻׁלָּשִׁים וְעִגּוּלִים  מַחְלִיטִים לְהִתְחַבֵּר? בּוֹאוּ לִלְמֹד עַל צוּרוֹת וְלֵהָנוֹת, בְּסֵפֶר חָדָשׁ פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם סִידוֹן.

שִׁטָּפוֹן עַז יוֹרֵד בְּאֶרֶץ הַתִּקְוָה וְגוֹרֵם נְזָקִים גְּדוֹלִים. בּוֹנְגָּה מַצִּיעַ לַחְסֹם אֶת הַהֲצָפוֹת בְּאֶמְצָעוּת סֶכֶר מֵאֲבָנִים. בִּזְכוּת הָעֵצָה הַזֹּאת הוּא זוֹכֶה לַכִּנּוּי "בּוֹנְגָּה הֶחָכָם" וּמַתְחִיל לָתֵת עֵצוֹת לְכָל הַחַיּוֹת בְּאֶרֶץ הַתִּקְוָה. אַךְ הַאִם הָעֵצוֹת שֶׁלּוֹ בֶּאֱמֶת כָּאֵלֶּה נְבוֹנוֹת? הַאִם הַמּוֹטוֹ שֶׁלּוֹ: "מָהִיר וָקַל" בֶּאֱמֶת עוֹבֵד?

כשרכבתי על האופניים בדרך לבית-הספר חשבתי על אבא ואמא שלי. מהרגע שהם החליטו שהם לא יכולים לחיות ביחד, החיים שלי השתנו ואין יום שדומה לשני. אולי עומר ואבא והפסיכולוגית צודקים ואני באמת צריך להתרגל ולהמשיך הלאה...

דור מרגיש שחייו מתחילים לאבד אחיזה. לא רק שהוא מתקשה להתרכז בלימודים וצריך לקחת כדור בכל בוקר, בזמן האחרון אביו מעביר עליו ביקורת ללא הפסקה ואמו בקושי מקשיבה לו. והגרוע מכל, הריבים בין הוריו מתגברים והופכים לעניין יומיומי ומעיק, עד שהם מחליטים להיפרד. דור מנסה בכל כוחו לתמרן בין המכשולים של חייו. הוא מחפש אוזן קשבת אצל עומר, חברו הטוב, ואצל גרגורי וג´קו, המאבטח והחצרן של בית הספר, אך מגלה שהוא לא היחיד הנאבק בקשיים. האם יצליח דור, בעזרת חבריו, לצאת לדרך חדשה?