רחובותיו המנומנמים של האי האיטלקי למפדוזה מתכסים ערפל שחור וכל תושביו מאבדים את הכרתם. הסיכוי להצילם נמצא בידיה של דוקטור רנטה אמברוסיני, רופאה בבית החולים המקומי, שהספיקה להסתתר בחדר אטום ולשדר ממנו קריאות מצוקה.

"יונתן התכווץ לתוך עצמו. כתפיו הורמו וצווארו שקע לתוך חזהו, עיניו נעצמו ופיו נפתח בצווחה אילמת, מוחו ריק ממחשבות זולת זו המהדהדת באולם הכרתו האפל: זה הסוף, זה המוות, הסוף, המוות. לפני שנהגתה המלה "שלוש" עמדה הצרחה "אני אגלה, אני אגלה" לפרוץ מגרונו. אולם הספירה נפסקה והמלה "שלוש" לא נהגתה. במקומה עלו מאחורי גבו של יונתן קולות חרחור והשתנקות שהסתיימו במהירות ואחריהם השתררה דממת מוות. יונתן, כולו רועד, לא העז להסתובב. כאשר פנה סוף־סוף לאחור, ראה שהגווייה של רענן שרועה על כיסא הפיקניק בנינוחות, רגליה פסוקות ברחבות, ראשה מוטה מעט ימינה בשלווה, ועל צווארה הופיעה מעין העוויה מוזרה, כמו חיוך עקום מרוח בדם. שפע של דם. פרצי דם עלו מצווארו של רענן, מכתימים בשלוליות אדומות רחבות את הז´קט, את החולצה ואת העניבה, את המכנסיים ואת היד השמוטה האוחזת באקדח עם משתיק הקול. הדם נזל על האדמה והכתים אותה. הכול סביב הוכתם בדם שפרץ מצווארו המשוסף של רענן. בקצה העין הבחין יונתן במטושטש בגב של דמות, ראשה מכוסה בכובע גרב, החומקת בין העצים ונעלמת במהירות."

כשחלומות תמימים הופכים לחלומות בלהה... מותחן מצמרר, מלא תפניות מפתיעות ממש עד העמוד האחרון.

חייו של ויליאם סנדברג, בעבר מומחה לפענוח צפנים בצבא השבדי, הגיעו לשפל חסר תקדים: הקריירה שלו תמה ונישואיו הסתיימו.  אבל דווקא אז מסתבר שעוד יש מי שמעוניין בו.

הספר השביעי, החותם את הסאגה המצליחה "דברי ימי קליפטון", שהגיעה לראש רשימות רבי–המכר בכל העולם.

בחלוף פחות מיממה מתחוור לחוקרים, שהמוות של מרטין שפיגל בבית היוקרתי לדיור מוגן, "לב היער", בשכונת עין כרם בירושלים הופך לתיק רצח.

בסיפור זה, הקצבי והסוחף, נע הקורא בנשימה עצורה בין אהבות ותשוקות לכאב ולחרדות, בין אנשים תמימי דרך לאחרים חסרי מצפון.

רצח בבית הספר לאמנויות הוא רומן מתח וסיפור אהבה והתפכחות הכתוב בכישרון ובתנופה.