ספר הברכה והקידוש, כולל הגדה של פסח.

הביאור שלפנינו מבקש לפרש את המקרא במישור הפשט. לכאורה זהו המישור הפשוט ביותר

הכרך השישי בסדרת מחקריו של הפרופ´ יהודה פרידלנדר בספרות העברית החדשה במאות השמונה- עשרה והתשע-עשרה .

רעיונות על ציר השנה ומרחב הארץ

ספר זה מציע מפגש ייחודי וראשון מסוגו בין הפילוסופיה של השפה הטבעית, התפתחותם של מושגים והתלמוד הבבלי. לטענת המחבר בעזרת השפה הטבעית, ובמיוחד באמצעות האופן שבו מושגים נטענים במשמעות, ניתן לברר לעומק את הדינמיקה של ההתפתחות וההתהוות של קונספציות הלכתיות. הספר מציע כלים מתודולוגיים ופילוסופיים לבירור התפתחותו של השיח התלמודי ונחשפת בו הפילוסופיה של השפה התלמודית. במילים אחרות: מתברר ההיגיון התלמודי.

השפה הטבעית היא שפה דינמית ומתרחבת, וכך גם השיח התלמודי. הסוגיה התלמודית מעניקה למושגים המרכיבים אותה משמעות חדשה, המובילה למסקנות מרחיקות לכת שהתפתחו כמו מאליהן. המחבר מראה כי שתי פילוסופיות פוסט-ויטגנשטייניות מרכזיות של השפה הטבעית, משמשות יחד מצע להבנת התהוות השיח התלמודי. השיתוף בין שתיהן מספק מגוון של אפשרויות להתפתחות קונספציות תלמודיות שבהן אילוצים ומחויבויות מן העבר משתלבים בשיח של מושגי הווה. ניתוח הדיונים התלמודיים לאור שתי התפיסות הפילוסופיות הללו מלמד לא רק על היגיון תלמודי ייחודי, אלא גם מדגיש נקודות תורפה בפילוסופיה של השפה הטבעית במפגשיה עם שיח שבו מחויבות למסורת חזקה ורבת גוונים מתקיימת תוך כדי דיון עכשווי יצירתי. התלמוד הבבלי משמש אפוא, בשפות השיח התלמודי, גם מצע לבחינת גבולותיהן של פילוסופיות שפה מרכזיות.

ביאור התנ"ך שלפנינו בא להקל על הקורא במקרא בן זמננו, לגשר על פערי השפה, תפיסת העולם והתרבות

מדרשי גאולה שיהודה אבן-שמואל קיבץ הוא קובץ חיבורים אפוקליפטיים יהודיים משלהי העת העתיקה ועד לתקופת מסעי הצלב שי"ל בתוספת הערות ומבואות מידי המהדיר, יהודה אבן-שמואל (קופמן).  האוסף מכיל חיבורים מסוגות ספרותיות שונות: אפוקליפסות, קטעי פיוט ומאמרים עיוניים מתקופת הגאונים על ענייני הגאולה.  לשלל החבורים הקדים המהדיר מבוא כללי, וכן מבואות לכל חיבור וחיבור.  הכתבים האלה נולדו בתקופות סוערות של תסיסה משיחית על רקע שינויים מדיניים וצבאיים.  למהדורה החדשה נוספו שני מבואות היסטוריים וספרותיים מאת עודד עיר-שי והלל ניומן.