ספר זה עוסק בשנים, שבהן עזב ג´אקומטי את המודל, פסק לפסל מתוך הסתכלות ישירה בטבע ועבר לפסל מהזיכרון ומהדמיון.

ספר זה מבקש לגולל את מקרהו הייחודי של הייצוג ההומוסקסואלי בקולנוע הישראלי. בעוד שבקולנוע המערבי הייצוג ההומוסקסואלי מסמן טראומה מבנית משפחתית, בחברה הישראלית ייצוג זה מסמן טראומה לאומית.

גופן של נערות פורץ לתודעה הציבורית בעת דיון במראה שלהן, במיניותן ובפגיעותן. הספר נערות וגופן: מדברות, נוכחות, נסתרות, מאיר ומפענח את ההתייחסות החברתית לגופן של נערות ישראליות, שבה בעת מכחישה ומתעלמת ממנו, מחפיצה וחושפת אותו. פרקי הספר יוצרים פסיפס מעמיק, מעורר מחשבה ורגש, של התבוננויות בגופן של נערות, כשהוא נוכח ופועל, מוגבל ומושתק, בתרבות, בחינוך, ברווחה, בבריאות ובמשפט. הכותבות -- חוקרות ונשות מקצוע המתמחות במחקר על נערות ובעבודה עמן -- מבקשות לחלץ את גופן של הנערות מן הסמוי אל הגלוי, ולהמיר את המבט המחפיץ בהן בראייה רחבה של ההשתקפות החברתית של הגוף הנשי הצעיר ושל נוכחותו במערכות יחסים מרכזיות בחייהן.  

לספרות הילדים מקום מרכזי בתהליך הסוציאליזציה החברתית, התרבותית והמגדרית של קוראיה ושומעיה. לפיכך היא פותחת צוהר להתבוננות בקווי המתאר המרכזיים של דיוקן החברה שבה היא נוצרת ומאפשרת לבחון את השפעתה על ילדות וילדים הגדלים לאורה.

הספר מציע מודל להנחייה, מודל המשלב מיומנויות תרפויטיות עם מיומנויות של חשיבה ביקורתית. הנחיה המיועדת ליצור שינוי חברתי.

עצומה של נשים שמפרקות את הקשרים הסבוכים שבין אשמה ובין תשוקה ועונג; זהו ספר המבקש לשנות היסטוריה ארוכה של שתיקה. הוא מדבר סקס כפי שנשים תופסות אותו ומתאר את היחסים המורכבים של נשים עם גופן.

ספר זה מדגיש את השוני בין השיח והנרטיב הנשי לגברי: מדוע נשים כתבו על חווית הרווקות, בעוד שהגברים תיארו פנטזיה רומנטית בלתי ממומשת?

ספר זה בוחן את חייהן ומצבן של אימהות יחידניות – אלמנות גרושות או פרודות – בחברה הפלסטינית בישראל. המורכבות המאפיינת את חייהן של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל והתחושה שבחייהן נשזרים דיכוי ושמרנות, לצד התנגדות וחיפוש אחר דרכים לשחרור, נדונו במחקרים שונים בשנים האחרונות, אולם עדיין לא נחקרה מציאות חייהן של אימהות פלסטיניות יחידניות. ספר זה מתבסס על ראיונות עומק שנערכו מנקודת מבט פמיניסטית עם אימהות יחידניות פלסטיניות בישראל; ניתוח הראיונות מציג את זהותן הדינמית והמורכבת של נשים אלה, המתנהלות במרחבים היברידיים, תוך כדי בחינת ההצלבה של מיקומי שוליים מגדריים, מעמדיים ואתנו-לאומיים בהתנסויותיהן. 

העלייה בשיעור האימהות היחידניות בחברה הפלסטינית בישראל והתהוותו של דפוס משפחתי "חדש" חלה במקביל למגמות השינוי באוריינטציה של דגם מדינת הרווחה בישראל, המתרחשות החל משנות ה-80, ולאימוץ הדגם הניאו-ליברלי. צמצום מעורבותה של המדינה, כמו גם מעמדם האזרחי של פלסטינים בישראל, מתווספים לגורמים תרבותיים ייחודיים הנובעים ממעמדן של נשים אלה בקהילותיהן.

לוס איריגארי היא פסיכואנליטיקאית ופילוסופית פמיניסטית אשר מזוהה עם זרם בהגות הפמיניסטית אשר כונה (בעיקר על ידי השיח האמריקאי) "הפמיניזם הצרפתי". היא מציגה בכתיבתה ביקורת מקיפה על המחשבה המערבית, ביקורת החושפת את הקשר בין הבניית ההבדל הבין-מיני לבין תפיסת הסובייקט וכינון יחסים חברתיים כוחניים.

 איריגארי היא הוגה מרכזית בתפיסה הפילוסופית המכונה "תיאורית ההבדל הבין-מיני", אשר על פיה ההבדל בין נשיות לגבריות הוא הבדל קריטי לכל ניתוח ביקורתי של התרבות והחברה; להבדל בין נשיות לגבריות יש תפקיד פוליטי קריטי במאבק לשינוי יחסי הכוח בין גברים לנשים.

חלק בלתי נפרד מהדגש על ההבדל הבין-מיני הוא המאמץ לערער על הבנת ההבדל הזה כדיכוטומי וכמהותי, ולפיכך לערער על המשמעות המסורתית המקובלת לקטגוריות "אישה" ו"גבר", שכן המחשבה המערבית מזהה קשר מבני בין אידיאל דמיוני של גבריות לבין קיום כסובייקט בעל תבונה. איריגארי שמה לה למטרה לחשוף ולערער את הפנטזיה המכוננת הזאת של התרבות המערבית ולאפשר יצירה של סדר סימבולי אשר אינו מכונן גבריות אידיאלית, כזה המאפשר להבין סובייקטיביות נשית שלא ביחס לאידיאל זה.