לאורך דפי ספרו החדש, אוֹטְהוֹן, רץ צביקה ניר את חייו בתנועה כאוטית של הִזָּכְרֻיּוֹת אסוציאטיביות. פלשבקים חושיים ואירועים רגשיים מִתְעַבִּים במשק כנפי הפרפר, ומעירים במשורר סופה שירית.
 
בספר מתקיימת תנועה מטלטלת בין זרועותיה של אנה, נערת הליווי האוקראינית, "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ אָנָה / אוֹפֶלְיָה לְבָנָה שֶׁלִּי", לבין מחשבות פילוסופיות הסובבות מקרא והיסטוריה, רגעים אקטואליים, ושקיעה בהרהורים שבעולמו הפנימי, "לַמְפֶּדוֹזָה, אִי / אִיטַלְקִי קָטָן / שֶׁמִּשְׁקָלָם הַסְּגֻלִּי / שֶׁל מֵי הַיָּם / הָעוֹטְפִים אוֹתוֹ / כְּמִשְׁקַל נַפְשִׁי".

 
היגיון שירי וציווים פואטיים, "הַמְשׁוֹרֵר חַיָּב / לָמוּת בַּבֹּקֶר", שמחת החיים ועצב החיים, מניבים ספר שירה חשוף, מתעמת ורועם. זה ספר של האיש הצעיר שבגר ושב אל עומקי הנחמה ודמעות הגעגוע החמות, אל אוֹטְהוֹן, אל הבית, שהיה ונשאר לתמיד.

מהרבה בחינות זהו מחזה הפתיחה ל"תיאטרון האפי" שיסד ברכט

אוכל שיעשה לכם הרגשה טובה.

חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁל הַנֶּשֶׁר
מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁו
כָּל כָּךְ:
הַיְכֹלֶת לִצְפּוֹת אֶת הָרֶקַע
מֵעֵבֶר לְכָל פְּרָטָיו.

לְהָבִין אֶת טִיסַת הַיָּחִיד,
מַמְרִיאָה וְאֵינֶנָּה רוֹאָה
אֵיךְ הָרֶקַע פּוֹנֶה לָהּ
עֹרֶף, בְּעוֹד הִיא
מְבַקֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

את ספר קישוני קוראים ואז צוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית ובמורד הרחוב, בפרטי היומיום הפעוטים. סיפוריו חדי האבחנה של קישון הם דוח מפורט, אבסורדי, נוגע ללב ומשעשע מאין כמותו של חומרי הנפש המתאספים להם מתוך חיי השגרה ומרכיבים את חיינו. בין האישה הקפדנית והילדים המרעישים לבין אב שרק רוצה קצת שקט, לצד טיפוסים חביבים ותובעניים שממהרים ומאחרים ומציקים ומקסימים – דמויותיו הצבעוניות והמוכרות של קישון שזורות בביוגרפיה האישית של כל ישראלי.

כל חייכם אתם עובדים קשה, מתכוננים לעתיד ועושים הכול כדי להבטיח לעצמכם וליקיריכם חיים טובים ונוחים.

בספר ניתן למצוא חומר על השימושים בצמחי בר בנגב כצמחי מרפא, לפי הרפואה הערבית, האסלאמית הקדומה והבדואית.

האם אפשר להגיש לאורחים, מנה עיקרית חדשה שתצליח על בטוח?
לימור לניאדו תירוש בטוחה

מאה האיורים שבספר מציעים שעות של שלווה, דמיון ויצירה.

את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל, בה נטע עצי בר ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים,  חצבים ופרחי בר רבים אחרים, ובה הוא מתרועע עם בעליה האמתיים: ציפורים, קיפודים, פרפרים, חזירי בר ועוד חברים. הטבע של הארץ, המתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי.

באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן, על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב, העישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את  מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ´לו וכובשים זיתים.

זהו קובץ עבודותיה השני, שנבחר בקפידה מתוך עשרות בתים שעיצבה ביד אמן רגישה, אוהבת ומקורית.