באותו בוקר היא היתה האחרונה שהגיעה לכיתה. כולם כבר ישבו בכיסאותיהם והיא עמדה בפתח, והיה זה המקום הגרוע ביותר לעמוד בו.

ריקי לי ווּ מגלה שהיא דבוקה לכיסא, אבל זה לא הדבר הכי מוזר שקורה לה מהרגע שאביה נלקח לבית חולים והיא נאלצת לגור אצל הדודים. כמו משום מקום צצות דמויות שונות ומשונות ומתערבות בחייה באופן מפתיע: המנהלת נחש-משקפיים והמורה המחליפה מכניסות אותה לעולם פרוע, תאומות מתעקשות להתיידד איתה; ומשחקי הדמיון נדמים כמציאות.

הגיבורה של הספר הזה לא דומה לאף נערה שקראתם עליה, וכך גם האירועים המשונים והמדהימים שפוקדים אותה. ובכל זאת אנחנו מזדהים עם ריקי לי וו, כי כולנו מרגישים לפעמים בודדים ומבולבלים וכולנו זקוקים למפלט ולחבר.

ציפור פרומקין מנסחת בסגנון ייחודי ומרהיב עולם רגשי מפותח ומסובך ומעניקה לנו סיפור בלתי נשכח.

החיים בפרנטיסטאון מלאים ברעש תמידי, רעש של מחשבות. בתוך הרעש גדל טוד יואיט, הנער היחיד בעיר של גברים. יום אחד טוד מגלה אי של שקט בתוך הרעש, חור שמישהו פרץ. טוד נמשך אל הפורץ האלמוני, אל השקט האמיתי, המסוכן. כעט על טוד לברוח מבני עירו. מכל מה שהכיר. מעצמו.

סכנת פלישה ותהפוכות פוליטיות מטלטלות את הולנד השלווה במאה השבע-עשרה. האירועים הסוערים משפיעים גם על קוֹרנֶליוּס וַן בֶּרלֶה, מגדל צבעונים צעיר. קוֹרנֶליוּס שואף לזכות בפרס המיועד למי שיצליח לעשות את הבלתי אפשרי – לגדל צבעוני שחור. אבל ממש לפני הגשמת מטרתו הוא נופל קורבן לעלילה פוליטית ונידון למאסר עולם.

פתאום הגיעה אלי הזמנה מפתיעה, להצטרף לרשת החברתית דֶד–בּוּק המיועדת לרוחות רפאים בלבד.

התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ.

אן שרלי, האסופית, כבר בת שש עשרה וחצי.
היא עדיין ג´ינג´ית - אבל לדעתה השיער שלה בכלל ערמוני! - וגם רומנטיקנית, אבל היא כבר לא לבדה בעולם, אלא מוקפת חברים ואהבה. אמנם היא נאלצת לוותר על הלימודים בקולג´ כדי לעזור למרילה, שסובלת מבעיות עיניים, אבל האופטימיות שלה שוב מנצחת את כל המכשולים.

כריכה רכה.    בית ספר חדש. ילדה מרושעת חדשה. אהבה חדשה. יומן חדש.