כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬העולם‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭.‬ כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬עצמכם‭ ‬טובים‭ ‬יותר‭.‬ כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬היום‭ ‬יפה‭ ‬יותר‭.‬

ספר צביעה לשלווה פנימית, אהבה, שמחה ואמונה.

בני סיידא מגיש מבחר מתוק במיוחד של עוגות נהדרות, ושוב מוכיח שעוגות ביתיות יכולות לנצח

מאה האיורים שבספר מציעים שעות של שלווה, דמיון ויצירה.

מאצ`י טאווארה, מורה בת 26 מטוקיו, כבשה בסערה את יפאן בשנת 1988, כשפרסמה את קובץ שיריה: ``יום השנה לסלט``. תוך חצי שנה נמכרו יותר משניים וחצי מליון עותקים של הספר, שיא כל הזמנים, במיוחד לגבי שירה מודרנית.

סוד הצלחתו של הספר בשילוב שהוא יוצר בין סגנון השירה העתיק ביותר של יפן, הטאנקה, לבין ההויה העכשווית של אישה צעירה החיה בכרך ענק - טוקיו.
ליריקה משולבת בנוף של רכבות תחתיות, פאבים ומכשיר טלוויזיה בחדר של אשה הגרה לבדה. רגעים קטנים של ביטוי חודר, צלול, ספר שהרעננות של סלט עולה ממנו, בעולם שיש לו תוקף בטוקיו, כמו בניו-יורק או בתל-אביב.

בשר טחון לסוגיו יכול לרומם כל מנה, בין אם הוא מופיע ככבד קצוץ, בין אם בשקשוקה משודרגת, ובין אם בעוגות אישיות קטנות או אפילו בכנאפה בשרית, שתהיה הכוכב של כל ארוחה חגיגית.

מדﬠי התזונה, כפי שהכרנו אותם ﬠד היום, ﬠומדים בפני שינוי מהפכני. הגישה המיושנת של חקר התזונה

חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁל הַנֶּשֶׁר
מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁו
כָּל כָּךְ:
הַיְכֹלֶת לִצְפּוֹת אֶת הָרֶקַע
מֵעֵבֶר לְכָל פְּרָטָיו.

לְהָבִין אֶת טִיסַת הַיָּחִיד,
מַמְרִיאָה וְאֵינֶנָּה רוֹאָה
אֵיךְ הָרֶקַע פּוֹנֶה לָהּ
עֹרֶף, בְּעוֹד הִיא
מְבַקֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

הישראלים אוהבים לעשות על האש בכל הזדמנות, כשגולת הכותרת היא כמובן יום העצמאות. על האש עושים בפיקניק, בחצר הבית ואפילו על המרפסת, אם למשפחה המצומצמת או לזוג חברים, ואם לאירוח רב־משתתפים.

כך כותבת איה סימון בן-צדף, הבת של יוחנן סימון: "לאחר 17 שנה של חברות בקיבוץ גן-שמואל וכשהוא מתקרב לגיל 50 עזב אבא, הצייר יוחנן סימון, את הקיבוץ, את אמי, שרה, ואותנו הילדות, ניצה ואיה, ויצא למסעות בעולם. ממסעות אלה שלח לי ולאחותי ניצה מכתבים מצוירים. אני אספתי אותם. באחד המכתבים מורה אבא לניצה לא לזרוק את המכתב אלא לתת אותו לאיה מכיוון שהיא אוספת את המכתבים.  מאז ומתמיד האמנתי שאלה היו הדברים היפים ביותר שצייר.

ב-1968 נסעתי לניו יורק להיות שם שליחה ציונית. פרקתי את חדרי בקיבוץ וארזתי מזוודה. במזוודה שמתי מעטפה חומה גדולה עם כמאה מכתבים מצוירים שאבי שלח לי. הייתי צעירה ותמימה ולא ידעתי שמזוודות הולכות לאיבוד. המזוודה לא רק הלכה לאיבוד – מעולם לא חזרה לידי. ישבתי ובכיתי. אבא עדיין היה בחיים והתחיל לשלוח לי מכתבים מצוירים לניו יורק שסיפרו על הווי החיים בארץ, וגם מנסיעות קצרות שערך למקומות שונים בעולם.  נוצר לי אוסף קטן חדש אותו מסגרתי ותליתי בביתי."

איה קיוותה שיום אחד תימצא המזוודה ההיא ויימצא אוסף המכתבים שאספה בשנות ילדותי שמכיל כ-100 מכתבים מצוירים. ואכן היא נמצאה. ועל כך בסוף הספר.

לי ממן כותבת שירים מהודקים ומוקפדים על אודות חוויות חיים פרועות ומשלהבות. בכנות גדולה ובלשון בלתי-מאומצת ובלתי-מזויפת, השואבת מן המדרש ומן המקרא, מן התרבות הישראלית ומן השירה העברית החדשה, כותבת ממן על חיפוש אהבה ועל חיים צעירים. שיריה אינם מבקשים לערפל את החוויה שהם שואבים ממנה, אלא להפך: לחשוף טפח.

השווקים בישראל שופעים פטריות טריות משובחות. הפטריות מתאימות הן כמנות ראשונות נפלאות, הן כמאפים והן כמנות פסטה ומנות עיקריות - ומנות רבות יכולות להתאים גם לצמחוניים.