הרפתקה מאוירת ביער קסום בחיפוש אחר הסוד הצפון בטירה שבליבו

לאכול טעים עם קרוהן וקוליטיס, וגם עם תסמונת המעי הרגיש, צליאק ואי סבילות ללקטוז.

שירתה של איריס אליה כהן היא שירה של השתאות גדולה. אליה כהן מיטיבה לגלות את נשמת האדם בכול. בלי לכסות על חולשות ובלשון טבעית, היא מזמינה אותנו אל היכלי נפשה פנימה, בה בשעה שהיא פונה אל העולם שבחוץ ומתעכבת על אותותיהן של נפשות אחרות: חיות או דוממות, מתות ונוכחות. יחד איתה אנחנו שומעים צחוק סביב, אנו חרדים לשלומם של הדברים היפים, מחפשים אחר אותות היופי גם בנוף הפשוט ביותר, או מחפשים מילה פשוטה כדי לתאר נוף עשיר וצבעוני.

שלוש פואמות בקובץ הזה: שיר אהבה ארוך שמאפשר לנו להקשיב לשיחות שבלב בין גבר לאישה; שיר מסע להודו, שכולו חומר בלול ברוח, היסטוריה שזורה בביוגרפיה, בעקבות ביקור שערכה אליה כהן במחוזות משפחתה ועדתה; והפואמה "יולדות", שמבין שורותיה הרועדות עולה נעימת ההפצעה אל העולם, תינוקת ואם נולדות יחדיו. בין הפואמות משובצים שירי יתמות מאב, הנוגעים עד הלב, ושירי חברות ואחוות נשים מלאי הדי חיים. זוהי שירה שראויה להיות נקראת באהבה, כי נצנוצי פליאה מיפי העולם מזדהרים בה בכל טור וטור.

לי ממן כותבת שירים מהודקים ומוקפדים על אודות חוויות חיים פרועות ומשלהבות. בכנות גדולה ובלשון בלתי-מאומצת ובלתי-מזויפת, השואבת מן המדרש ומן המקרא, מן התרבות הישראלית ומן השירה העברית החדשה, כותבת ממן על חיפוש אהבה ועל חיים צעירים. שיריה אינם מבקשים לערפל את החוויה שהם שואבים ממנה, אלא להפך: לחשוף טפח.

ספר זה הוא החמישי בסדרה

120 (ועוד 1 ) המלצות והצעות לחיים בעלי משמעות וסיפוק .

מסמך עיתונאי־ספרותי על עולם הספורט, הנקרא כספר מתח, המבוסס על מחקר ומפצח את סודות המועדון וחושף את המשחק שמאחורי המשחק.

את ספר קישוני קוראים ואז צוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית ובמורד הרחוב, בפרטי היומיום הפעוטים. סיפוריו חדי האבחנה של קישון הם דוח מפורט, אבסורדי, נוגע ללב ומשעשע מאין כמותו של חומרי הנפש המתאספים להם מתוך חיי השגרה ומרכיבים את חיינו. בין האישה הקפדנית והילדים המרעישים לבין אב שרק רוצה קצת שקט, לצד טיפוסים חביבים ותובעניים שממהרים ומאחרים ומציקים ומקסימים – דמויותיו הצבעוניות והמוכרות של קישון שזורות בביוגרפיה האישית של כל ישראלי.

...מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל הֶעָתִיד?
עַל הזַּמְןַ
עַל הַמֶּרְחָק, עַל מְחָטִים
שְׁנִּנְעָצוֹת בַּסֵּתֶר, בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם
עַל הַמֶּרְחָק שֶׁצּוֹלֵב אוֹתָנוּ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת —

אֲנַחְנוּ יְלָדִים. גַּם אַחֲרֵי שָׁנִים הַרְבֵּה.
יְלָדִים, צַלְיָנִים שֶׁל קִירוֹת הַמָּוֶת וְהַחַיִּים,
מִתְאַמְּנִים עַל הַמֶּרְחָק הַנַכְלוּלִי
הַמְפַתֶּה לָבוֹא אֶל זְרוֹעוֹתָיו.

שירתו של שמעון מרמלשטיין עוסקת בקשת עשירה של חומרים ‘מאז’וריים’: מיתוסים, מלחמות ושואה, מלאכים, ציפורים וגרמי שמים, קפקא ויאן פאלאך, אררט ואור כשדים — כל אלה משורטטים בשפה שירית מדוייקת ואמינה, כמידת האדם, קשובה למוזיקה פנימית, עתירת יופי גבישי. הפער בין פרישׂת הכנפיים המרשימה ובין הקול הצנוע הוא אחד ממקורות העונג שבשירים האלה. הדואליות שבין האישי והקרוב להיסטוריה ולמרחבי המחשבה, ובין הנימה השקטה, המהורהרת, למבט השאפתני השלוח הרחק, במקום ובזמן: "הַמֶּרְחָק הוּא זְמַן קָפוּא / בִּקְצוֹתָיו הַלֹּא מְפֹרָשִׁים" — הזמן, שהוא הנושא הגדול, הגלוי והנסתר, ששירי ´מסע אל הפניקים´ מנסים ללכוד, לפרש ולכשף:

וְדַי בְּמַבָּט חָטוּף מַעְלָה
אֶל מְבוֹכֵי שְׁבִיל הֶחָלָב
לְהָבִין כַּמָּה אֲנַחְנוּ כָּאן
רָחוֹק מִשָּׁם
מֵהָרִיק הַקּוֹסְמִי הַמַּקִּיף אוֹתָנוּ
בְּלְחָשִׁים וְרַחַשׁ זְמַן עָבָר
הַבָּא וְשָׁב אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

מאה האיורים שבספר מציעים שעות של שלווה, דמיון ויצירה.

צאו לטיול בעולם של גנים סודיים, שאוּיר להפליא בפרטי פרטים
ויתעורר לחיים כאשר תצבעו אותו.

חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁל הַנֶּשֶׁר
מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁו
כָּל כָּךְ:
הַיְכֹלֶת לִצְפּוֹת אֶת הָרֶקַע
מֵעֵבֶר לְכָל פְּרָטָיו.

לְהָבִין אֶת טִיסַת הַיָּחִיד,
מַמְרִיאָה וְאֵינֶנָּה רוֹאָה
אֵיךְ הָרֶקַע פּוֹנֶה לָהּ
עֹרֶף, בְּעוֹד הִיא
מְבַקֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

 אחת- עשרה, זהו מספר הפעמים שהוביל פיל ג´קסון את קבוצתו אל היעד הנכסף