השנה היא 1977. ויקטור בן השש-עשרה ואחותו הגדולה מאשה חוזרים סוף סוף לחיות יחד. שנים ספורות לפני כן היגרה משפחתם מאוקראינה לישראל, אך כעבור זמן קצר נהרגו הוריהם בתאונת דרכים והשניים החלו לנדוד בין פנימיות וקיבוצים, עד שבאה סבתם קתרין אף היא לארץ ואספה אותם לביתה.

"דבר אחד אני יודעת.
יש אנשים שמלווים את החיים, אך אני בחרתי לחיות אותם.
לטוב ולרע."

בגיל שלושים פלוס מוצאת גאיה את עצמה גרושה, מטופלת בתינוקת וחסרת עבודה. היא עוקרת עם בתה לעיירה רחוקה, נוטשת את המקצוע שבו התמחתה ונאלצת להתפרנס מעבודות מזדמנות. עד שמזדמנת לה הכרות מעמיקה יותר עם המשקה החביב עליה, תה. תרבות שלמה ועשירה, שהתפתחה משחר ההיסטוריה, מתחילה להשפיע גם עליה ולשחרר אותה מעכבות וחסמים שלא הכירה בקיומם.

שלושים וארבעה סיפורים קצרים, היוצרים מארג של געגוע למה שהיה (או למה שחלמנו שהיה), ועמו מערבולת של מציאות, דמיון וכמיהה...

ליבי, רקדנית ישראלית צעירה ילידת גרמניה, מצטרפת למסע חיפושים אחר צעיר ישראלי שנעלם בגרמניה

עלילת הספר מתרחשת בתל-אביב ובקיבוץ צעיר בנגב, בתווך עשרים השנים המובילות למלחמת 1948

ברומן החניכה המשובח הזה, המלא עד גדותיו בקטעי מציאות ישראלית ששולבו זה בזה בקשרי הסאטירה והווידוי, מצרף המחבר שני ז’אנרים נוספים של הרומן: הפיקארסקה ורומן האמן.

"נדמה לי שזה כבר לא סוד: החברה נקלעה לקשיים. אנשים הפסיקו למות ואנחנו הפסקנו לקבור. מדי פעם יש אמנם לוויה של נפגע בתאונת דרכים או מתאבד, שהמשפחה שלו משלמת אקסטרה כסף כדי שנעלים עין ונקבור אותו בתוך הגדר, אבל הכסף בחשבון החברה הולך ומתמעט..."

במלים אלה של מנכ"ל חברת קבורה, מתחיל רומן-הביכורים המקורי והמפתיע של אבי גיל.
מסתבר שגידול מהיר בתוחלת החיים פתח חלון זמן, שבו "בצורת מתים" מאיימת על פרנסתם של מאות עובדים. אבל אהרון, סגן יו"ר הוועד הנמרץ, מחפש פתרונות יצירתיים, ומגיע אל גיסו, בעל חלקת אבוקדו מתייבשת ממושב בדרום, המנהל מאבק משלו ברשתות השיווק. מזכירת המושב, מעמידה פנים שהיא מוכנה לסייע למגדל האבוקדו, אך מנצלת כל הזדמנות כדי לבוא איתו חשבון, עם אהוב נעוריה, שנטש והותיר אותה מתמודדת עם סוד ומשולש אהבים סמוי.