ב-5 ביוני 1967 נשמע צלצול בדלת ביתו של עובדיה ירושלמי בקהיר ושני אנשי ביטחון בלבוש אזרחי דרשו ממנו להצטרף אליהם לתחנת המשטרה כדי לבדוק דבר-מה. אמו נתנה לו בגדים וכסף, אך הם ציינו שאין צורך בכך כי זה עניין של חמש דקות בלבד.

ירושלמי, סטודנט צעיר לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, שוחרר רק לאחר כשנתיים. הוא ועוד כמה מאות יהודים שנעצרו עמו הוחזקו במעצר בתנאים קשים עד שלוש שנים, ללא הליך משפטי, רק בשל יהדותם.

ירושלמי, שחקר בעבר את העיתונות היהודית במצרים במאות התשע-עשרה והעשרים, פורש בפני הקורא את סיפור האירועים הקשים שעברו על היהודים שנותרו במצרים ביוני 1967. בלשון קולחת ומרתקת שרטט תמונה מלאה של האירועים כפי שחוו מבפנים העצירים, וכפי שנראו וטופלו מבחוץ בידי ממשלת ישראל, מדינות זרות, ארגוני סיוע יהודיים ושאינם יהודיים. על סמך עיון שיטתי במסמכים רשמיים, בעיתונות בת הזמן, בספרי זיכרונות ובמחקרים היסטוריים כוללים יותר השכיל ירושלמי להעמיד מחקר עתיר חידושים במידע, אך בעיקר מעורר לתובנות נוקבות על יהודי מצרים ועל מדינת ישראל ויחסה אליהם.