המאה השש עשרה הביאה את אירופה אל סִפָּם של שינויים גדולים. הידיעות מ´העולם החדש´, ההגירה האינטנסיבית,   תנועת הרפורמציה שהביאה להתגברות המתח הדתי, אבדן האינטימיות הקהילתית והתרחבות המסגרות היישוביות בכלל והעירוניות בפרט – כל אלה ערערו את מסגרות הזהות הישנות והובילו להתרחבות התופעה של אימוץ זהות בדויה מן הצד האחד, ולהתגברות הצורך בזיהוי ברור ובהגדרה מחדש של גבולות קהילתיים מן הצד האחר.
בספר מהר"ל באור חדש נבחנת הדרך שבה הגדיר מהר"ל מפראג, רבי יהודה ליווא בן בצלאל, מהוגי הדעות החשובים באשכנז בראשית העת החדשה, זהות יהודית בסדר עולם משתנה. הוא הגדיר את גבולות זהותה של הקהילה היהודית
ועיגן את מקומה בתוך תכנית כוללת לסדר עולם, דווקא במסגרת פרשנותו לסיפור העלילה המפותל של מגילת אסתר.     
אל מול פריצתן של מסגרות החיים הישנות וטשטוש גבולות הזהות, הציע מהר"ל דרך חדשה לקיומה של זהות יהודית מובחנת בעולם הולך ומשתנה.
ד"ר אורית רמון חוקרת את ההיסטוריה של הארצות הצ´כיות ואת היחסים בין יהודים לנוצרים בארצות אלה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. בעלת תואר דוקטור של האוניברסיטה העברית בירושלים וחברת המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה.