עם רדתה של הנשמה לעולם, היא ניצבת בפתחו של מסע חיים, המשתרע מרגע היוולדו של אדם ועד לרגע חזרתה אל מקורה.

המסע אל החוכמה שמעבר מתחיל הרחק מאתנו, במקום שלא ראיתם ואולי לא שמעתם עליו או לפחות כך אתם חושבים...

כולנו רוצים להיות מאושרים.

פִּיקוֹ אָיֶיר, שכל חייו נע ממקום למקום, כותב בשבחי השקט. כשהוא שואב השראה מדמויות מופת כמו: לאונרד כהן, מהאטמה גנדי, מרסל פרוסט ואמילי דיקינסון, מגלה אייר לקוראים כיצד לקיחת פסק זמן - "ישיבה שקטה" או בשמה הנפוץ יותר "מדיטציה" - יכולה לעודד יצרתיות ולהוביל אותנו לדרך חיים חדשה, שקוראת תיגר על הקצב הקדחתני של העולם המודרני. בעולם שבו אנו מותקפים כל העת בהסחות דעת ובתובענותה של הטכנולוגיה, תוהה אייר מדוע נראה כאילו אנשים רבים כל כך משתוקקים נואשות להתנתק מהזרם. המרפא לתחושה זו הוא, לדעתו, עתיק יומין ופשוט למדי: האטת הקצב, בחינה עצמית וגילוי מחדש של העונג הפשוט והמזכך שמביא עמו השקט.

למדתי להכיר תודה על דברים טובים ופחות טובים שפוגשים אותי,