האטרקציה היחידה בקרקס הנודד שהגיע העירה היתה גווייתו החנוטה של לווייתן, מעין מפלצת משותקת, אולי סמל לרודני העבר שגוויותיהם מוצגות במוזוליאומים, אבל גם התגלמות מעוררת חלחלה של הטבע החנוט, המסואב, שאין לחיות בו עוד: האדמה הקפואה, הבתים שהביתיות היא מהם והלאה, מקומות העבודה המקרטעים והשמים שאפילו הם חדלו לשמש מחוז כיסופים. קשה לקבוע אם פקדה את העיר אפוקליפסה או שמא היא עודנה מרחפת מעליה, ממתינה להתרחש. באור העכור הזה נאבקות הדמויות המרכזיות, כל אחת בדרכה, בהתפוררות המתמדת: פרופסור למוזיקולוגיה, אשתו לשעבר, וולושקה, שוטה הכפר.

ענבי זעם, הרומן הגדול של חתן פרס נובל לספרות ג´ון סטיינבק, ראה אור לראשונה לפני יותר משבעים שנה והוא אקטואלי מתמיד. מעבר לסוגיות הרלוונטיות המוצגות בו, כמו למשל הקשר המפוקפק שבין הון לשלטון, הקריאה בו היא חוויה ספרותית מעצימה ואיכותה היוצאת דופן ניכרת בכל דף.

ספרו של מריאנוֹ אסוּאֶלה שנכתב בלהט המאורעות ב-1915, הוא הרומן הקלאסי של המהפכה המקסיקנית.

לא חשבתי שחיי ישתנו אם אענה לשיחת טלפון, לא לי. אבל האיש הזר, עם קולו הנמוך והעמוק מן העבר השני של הקו, פיתה אותי, עורר את גופי, הצית בי אש.  הוא חיפש מישהי אחרת, אבל במקומה מצא אותי. מנגד אני מצאתי עולם סודי, לוהט, שבו לראשונה הרגשתי חיה ונושמת. שבו הרגשתי רצויה ונחשקת.