הקריאה בספר "זיעה" אינה רק התוודעות ליצירה ספרותית מרתקת, אלא בראש ובראשונה פגישה עם מסמך אנושי מפעים. ז´ורז´י אמאדו, אחד מגדולי הסופרים הברזילאים בכל הדורות, פורש ברומן זה לעיני קוראיו מניפה מסעירה המבוססת על אינספור דמויות מרהיבות וחוויות מגוונות שהן חוות. הרומן מאפשר להתוודע לקורות חייהם של נשים וגברים קשי יום החיים יחדיו בשיכון ענק על מדרון גבעה במרכז העיר העילית סלבדור, בירתה של מדינת באהיה (צפון-מזרח ברזיל). ההתרחשויות ביומיום של תושבי השיכון מיטיבות להבהיר את תנאי חייהם, והיצירה מצליחה לסחוף את קוראיה אל תרבות רחוקה ושונה העשויה בכל זאת להדהד מצבים מוכרים בקרבתנו.

שלוש היצירות המכונסות כאן לרומן מסעות מובילות את הקוראים בשבילים לא מוכרים ולעתים סמויים מן העין, של הארץ, של המולדת ושל הזיכרון.

התבוננות בזיכרון: ביכרונו של ילד, בזיכרונו של אב, בזיכרון של זמן ושל מקום.

לאחר שטעמה מסודותיו האפלים ומנחת זרועו של כריסטיאן גריי מחליטה אנסטסיה סטיל לנתק את קשריה עמו ולנסות לבנות את חייה מחדש. היא חוזרת לגור בדירתה ומתחילה לעבוד בבית הוצאה לאור בסיאטל.

שרה, אישה צעירה ותימהונית, המשרתת גברת עשירה בעיר חוף קטנה, מוחרמת על ידי התושבים משום שיצא לה שם רע: נודע ברבים שהיתה מאהבת של קצין צרפתי, עד שנטש אותה וחזר לאשתו החוקית.

פרשה לוהטת של אהבת בשרים בין צעיר אמריקאי, מקסים ואובד דרך לבין נערה צרפתיה ממעמד צנוע.

ארבעה אנשים ברכב. הנהג מתרכז בדרך, הנוסע לידו מספר סיפורים.