ספר זה מציג באופן בהיר ורהוט הליכים מבוססי מחקר לניהול כעסים עם ילדים ומתבגרים.

כלי יצירתי לכתיבה והבנה של סיפור הדרך שלך .

120 (ועוד 1 ) המלצות והצעות לחיים בעלי משמעות וסיפוק .

לי ממן כותבת שירים מהודקים ומוקפדים על אודות חוויות חיים פרועות ומשלהבות. בכנות גדולה ובלשון בלתי-מאומצת ובלתי-מזויפת, השואבת מן המדרש ומן המקרא, מן התרבות הישראלית ומן השירה העברית החדשה, כותבת ממן על חיפוש אהבה ועל חיים צעירים. שיריה אינם מבקשים לערפל את החוויה שהם שואבים ממנה, אלא להפך: לחשוף טפח.

זהו אינו ספר דיאטה, הוא גם אינו ספר של ביקורת חברתית פוליטית על תעשיית הדיאטה.
בספר עולה על נס שפת אכילה אחרת, "אכילה קשובה" והוא מזמין את הקוראים להשתחרר מכבלי שפת הדיאטה.

כך כותבת איה סימון בן-צדף, הבת של יוחנן סימון: "לאחר 17 שנה של חברות בקיבוץ גן-שמואל וכשהוא מתקרב לגיל 50 עזב אבא, הצייר יוחנן סימון, את הקיבוץ, את אמי, שרה, ואותנו הילדות, ניצה ואיה, ויצא למסעות בעולם. ממסעות אלה שלח לי ולאחותי ניצה מכתבים מצוירים. אני אספתי אותם. באחד המכתבים מורה אבא לניצה לא לזרוק את המכתב אלא לתת אותו לאיה מכיוון שהיא אוספת את המכתבים.  מאז ומתמיד האמנתי שאלה היו הדברים היפים ביותר שצייר.

ב-1968 נסעתי לניו יורק להיות שם שליחה ציונית. פרקתי את חדרי בקיבוץ וארזתי מזוודה. במזוודה שמתי מעטפה חומה גדולה עם כמאה מכתבים מצוירים שאבי שלח לי. הייתי צעירה ותמימה ולא ידעתי שמזוודות הולכות לאיבוד. המזוודה לא רק הלכה לאיבוד – מעולם לא חזרה לידי. ישבתי ובכיתי. אבא עדיין היה בחיים והתחיל לשלוח לי מכתבים מצוירים לניו יורק שסיפרו על הווי החיים בארץ, וגם מנסיעות קצרות שערך למקומות שונים בעולם.  נוצר לי אוסף קטן חדש אותו מסגרתי ותליתי בביתי."

איה קיוותה שיום אחד תימצא המזוודה ההיא ויימצא אוסף המכתבים שאספה בשנות ילדותי שמכיל כ-100 מכתבים מצוירים. ואכן היא נמצאה. ועל כך בסוף הספר.

חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁל הַנֶּשֶׁר
מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁו
כָּל כָּךְ:
הַיְכֹלֶת לִצְפּוֹת אֶת הָרֶקַע
מֵעֵבֶר לְכָל פְּרָטָיו.

לְהָבִין אֶת טִיסַת הַיָּחִיד,
מַמְרִיאָה וְאֵינֶנָּה רוֹאָה
אֵיךְ הָרֶקַע פּוֹנֶה לָהּ
עֹרֶף, בְּעוֹד הִיא
מְבַקֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

לאורך דפי ספרו החדש, אוֹטְהוֹן, רץ צביקה ניר את חייו בתנועה כאוטית של הִזָּכְרֻיּוֹת אסוציאטיביות. פלשבקים חושיים ואירועים רגשיים מִתְעַבִּים במשק כנפי הפרפר, ומעירים במשורר סופה שירית.
 
בספר מתקיימת תנועה מטלטלת בין זרועותיה של אנה, נערת הליווי האוקראינית, "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ אָנָה / אוֹפֶלְיָה לְבָנָה שֶׁלִּי", לבין מחשבות פילוסופיות הסובבות מקרא והיסטוריה, רגעים אקטואליים, ושקיעה בהרהורים שבעולמו הפנימי, "לַמְפֶּדוֹזָה, אִי / אִיטַלְקִי קָטָן / שֶׁמִּשְׁקָלָם הַסְּגֻלִּי / שֶׁל מֵי הַיָּם / הָעוֹטְפִים אוֹתוֹ / כְּמִשְׁקַל נַפְשִׁי".

 
היגיון שירי וציווים פואטיים, "הַמְשׁוֹרֵר חַיָּב / לָמוּת בַּבֹּקֶר", שמחת החיים ועצב החיים, מניבים ספר שירה חשוף, מתעמת ורועם. זה ספר של האיש הצעיר שבגר ושב אל עומקי הנחמה ודמעות הגעגוע החמות, אל אוֹטְהוֹן, אל הבית, שהיה ונשאר לתמיד.

מאצ`י טאווארה, מורה בת 26 מטוקיו, כבשה בסערה את יפאן בשנת 1988, כשפרסמה את קובץ שיריה: ``יום השנה לסלט``. תוך חצי שנה נמכרו יותר משניים וחצי מליון עותקים של הספר, שיא כל הזמנים, במיוחד לגבי שירה מודרנית.

סוד הצלחתו של הספר בשילוב שהוא יוצר בין סגנון השירה העתיק ביותר של יפן, הטאנקה, לבין ההויה העכשווית של אישה צעירה החיה בכרך ענק - טוקיו.
ליריקה משולבת בנוף של רכבות תחתיות, פאבים ומכשיר טלוויזיה בחדר של אשה הגרה לבדה. רגעים קטנים של ביטוי חודר, צלול, ספר שהרעננות של סלט עולה ממנו, בעולם שיש לו תוקף בטוקיו, כמו בניו-יורק או בתל-אביב.

״מי שלא מסוגל לחוש את האפסות של הדברים הגדולים שבו,

יתעלם מהגדולה של הדברים הקטנים שבזולת״.

(ספר התה)

מדינת אי במזרח הרחוק, יפן, הטביעה את חותמה על תרבות אסיה במשך אלפי שנים, ובמאתיים השנים האחרונות השאירה את חותמה גם על תרבות המערב. יצירות המופת של יפן השתמרו מאות ואלפי שנים ביפן עצמה, הגיעו למדינות המערב, תורגמו ואומצו על יד הקוראים בארצות השונות.

קובץ זה מביא — במלואן — יצירות מופת מיפן: ״ספר התה״ של קאקוזו אוקאקורה, ״התודעה הבלתי כבולה״ של טקואן סוהו (כולל את ״החכמה הבלתי ניתנת להנעה״, ״מרגליות״ ו״החרב טאיה״, ״בושידו, נשמתה של יפן״ של אינאזו ניטובה. כן מובאים בקובץ מבחר ושירי זן של ריוקן (תרגום המשוררת גבריאלה אלישע) ופרקים מיצירות ספרות קלסית נוספות, כמו ״ספר הכר״ ו״סיפורי אהבה״.

״רק מי שחי כשהוא מוקף ביופי יכול למות בצורה יפה…

אמני־התה הגדולים היו מוכנים להיכנס אל הלא נודע

תוך שאיפה מתמדת להיות בהרמוניה

עם הקצב הגדול של היקום״.

״חָכמַת המזרח: יפן״ נותן ביד הקורא כלי רב ערך להכרת התרבות, הפילוסופיה והרוח הלאומית של מדינת השמש העולה.

שירתה של איריס אליה כהן היא שירה של השתאות גדולה. אליה כהן מיטיבה לגלות את נשמת האדם בכול. בלי לכסות על חולשות ובלשון טבעית, היא מזמינה אותנו אל היכלי נפשה פנימה, בה בשעה שהיא פונה אל העולם שבחוץ ומתעכבת על אותותיהן של נפשות אחרות: חיות או דוממות, מתות ונוכחות. יחד איתה אנחנו שומעים צחוק סביב, אנו חרדים לשלומם של הדברים היפים, מחפשים אחר אותות היופי גם בנוף הפשוט ביותר, או מחפשים מילה פשוטה כדי לתאר נוף עשיר וצבעוני.

שלוש פואמות בקובץ הזה: שיר אהבה ארוך שמאפשר לנו להקשיב לשיחות שבלב בין גבר לאישה; שיר מסע להודו, שכולו חומר בלול ברוח, היסטוריה שזורה בביוגרפיה, בעקבות ביקור שערכה אליה כהן במחוזות משפחתה ועדתה; והפואמה "יולדות", שמבין שורותיה הרועדות עולה נעימת ההפצעה אל העולם, תינוקת ואם נולדות יחדיו. בין הפואמות משובצים שירי יתמות מאב, הנוגעים עד הלב, ושירי חברות ואחוות נשים מלאי הדי חיים. זוהי שירה שראויה להיות נקראת באהבה, כי נצנוצי פליאה מיפי העולם מזדהרים בה בכל טור וטור.

אלבום זה מאגד, את רוב-רובם שלהפזמונים שנכתבו על העיר ירושלים בכפיפה אחת עם יצירותיהם של הבולטים במשוררי השירה העברית בכל הזמנים. הפזמונים מלווים בתיאור אירועים היסטוריים חשובים הנוגעים לעיר ובמידע אודות האתרים המרכזיים בה, לצד סיפורים על נסיבות כתיבתם של השירים. את כל אלה מעטרים תצלומים מרהיבים של ירושלים, זו שלעיתים היא עיר של פצע, לעיתים עיר של זהב, ותמיד - עיר הנצח של עם ישראל.

מסמך עיתונאי־ספרותי על עולם הספורט, הנקרא כספר מתח, המבוסס על מחקר ומפצח את סודות המועדון וחושף את המשחק שמאחורי המשחק.

...מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל הֶעָתִיד?
עַל הזַּמְןַ
עַל הַמֶּרְחָק, עַל מְחָטִים
שְׁנִּנְעָצוֹת בַּסֵּתֶר, בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם
עַל הַמֶּרְחָק שֶׁצּוֹלֵב אוֹתָנוּ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת —

אֲנַחְנוּ יְלָדִים. גַּם אַחֲרֵי שָׁנִים הַרְבֵּה.
יְלָדִים, צַלְיָנִים שֶׁל קִירוֹת הַמָּוֶת וְהַחַיִּים,
מִתְאַמְּנִים עַל הַמֶּרְחָק הַנַכְלוּלִי
הַמְפַתֶּה לָבוֹא אֶל זְרוֹעוֹתָיו.

שירתו של שמעון מרמלשטיין עוסקת בקשת עשירה של חומרים ‘מאז’וריים’: מיתוסים, מלחמות ושואה, מלאכים, ציפורים וגרמי שמים, קפקא ויאן פאלאך, אררט ואור כשדים — כל אלה משורטטים בשפה שירית מדוייקת ואמינה, כמידת האדם, קשובה למוזיקה פנימית, עתירת יופי גבישי. הפער בין פרישׂת הכנפיים המרשימה ובין הקול הצנוע הוא אחד ממקורות העונג שבשירים האלה. הדואליות שבין האישי והקרוב להיסטוריה ולמרחבי המחשבה, ובין הנימה השקטה, המהורהרת, למבט השאפתני השלוח הרחק, במקום ובזמן: "הַמֶּרְחָק הוּא זְמַן קָפוּא / בִּקְצוֹתָיו הַלֹּא מְפֹרָשִׁים" — הזמן, שהוא הנושא הגדול, הגלוי והנסתר, ששירי ´מסע אל הפניקים´ מנסים ללכוד, לפרש ולכשף:

וְדַי בְּמַבָּט חָטוּף מַעְלָה
אֶל מְבוֹכֵי שְׁבִיל הֶחָלָב
לְהָבִין כַּמָּה אֲנַחְנוּ כָּאן
רָחוֹק מִשָּׁם
מֵהָרִיק הַקּוֹסְמִי הַמַּקִּיף אוֹתָנוּ
בְּלְחָשִׁים וְרַחַשׁ זְמַן עָבָר
הַבָּא וְשָׁב אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל, בה נטע עצי בר ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים,  חצבים ופרחי בר רבים אחרים, ובה הוא מתרועע עם בעליה האמתיים: ציפורים, קיפודים, פרפרים, חזירי בר ועוד חברים. הטבע של הארץ, המתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי.

באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן, על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב, העישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את  מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ´לו וכובשים זיתים.

יצירה מקורית, מושכת וחווייתית המציגה את המרקם האורבני של ירושלים מזווית ראייה עיצובית פרטנית, המוכרת אך למעטים.

סיפור של דרמות על במת החיים וסביב שולחן הפוקר, אשר יכניס אתכם לראשו של אחד משחקני הפוקר הגדולים בעולם ויאפשר לכם להתעמק וללמוד מהאופן שבו הוא חושב על המשחק.

מהרבה בחינות זהו מחזה הפתיחה ל"תיאטרון האפי" שיסד ברכט

ספר המציע לנו להתפכח מהאשליות המנהלות את חיינו. פרקיו השונים מציעים מגוון מפתחות לחיים ערים ומשוחררים ומורים את הדרך לשינוי 

ספר צביעה לשלווה פנימית, אהבה, שמחה ואמונה.

דוחול ספדי, הבעלים והשף של מסעדת דיאנה הנצרתית, דור שישי בעיר הגלילית, דור שני במטבח המקצועי

המילה היפנית הירָאמֵקי פירושה "ניצוץ של השראה"; כל יצירה מתחילה בניצוץ כזה - בנקודה על דף לבן, בקו, בכתם צבע.

מאוצר ההומור ביידיש (יידישער הומאר), כתוב בארבע שפות: יידיש, עברית, אנגלית ורוסית.

לעיתים נדירות מדי אתה שומע משפט מדויק, רצף מילים הפותח חלון למחשבה רעננה, בהירה ושונה מזו הנשמעת השכם וערב.

ואני בסך הכל כורה פחם של אותיות ומילים, עורם אותם ומצית, על מנת לחמם את ליבך.

המדריך הישראלי לגידול קנאביס הוא המדריך הראשון מסוגו בעברית.

לאכול טעים עם קרוהן וקוליטיס, וגם עם תסמונת המעי הרגיש, צליאק ואי סבילות ללקטוז.

שמוֹנָה בעקבות שמונֶה: ספר זה משרטט שמונה מסלולי טיולים בעקבות שמונה נשים ישראליות מעוררות השראה. כל מסלול מראה כיצד חוכמה, אהבה, כוח רצון, ערכים, כישרון, צלקות ילדוּת וכל אותם דברים המניעים את כולנו הפכו כל אחת מהנשים האלה לאחת והיחידה והמיוחדת שהיתה.

כיצד לשלב את המתוקים בתפריט היומי שלכם ללא ייסורי מצפון?
נכתב כדי לשפר את החיים של כולנו,

אניני טעם? חשקה נפשכם להריח? לטעום? לאכול? סקרנים לדעת כיצד נראית מסעדה שמעוטרת בכוכבי מישלן?

ערכה לתהליך אימוני מלא: החל מהחלטה על האתגר שברצונכם להתמודד עמו ועד לפתרונו המוחלט.

בספר ניתן למצוא חומר על השימושים בצמחי בר בנגב כצמחי מרפא, לפי הרפואה הערבית, האסלאמית הקדומה והבדואית.