אבטלה... אינפלציה... אי-שוויון... גירעון...מאזן תשלומים... מס חברוֹת... ניאו-ליברליזם...פיריון... צמיחה כלכלית... רגולציה... תמ"ג... כל המושגים האלה, ועוד עשרות אחרים, "מפגיזים" אותנו באופן יומיומי בכל אמצעי התקשורת,

מסע בין שוחות המרד. מההפתעה הגדולה ביותר בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית כלומר ניצחונו של טראמפ בבחירות, דרך הטרור האסלאמי ומשבר הפליטים העולמי ועד לפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי.

השחיתות במדינת ישראל מדאיגה ומטרידה. כמעט מדי יום האזרחים נחשפים לגילויים חמורים של שחיתות במוסדות השלטון: בממשלה, בכנסת, במשטרה וברשויות המקומיות. הדברים הגיעו לידי כך שהשיח הרווח בישראל הוא על תרבות של שחיתות שהיא מעין גזירה משמים שאין מה לעשות נגדה. האומנם?

דוד‭ ‬בן–גוריון‭ ‬הניח‭ ‬שורה‭ ‬של‭ ‬בעיות‭ ‬ושאלות‭ ‬מדיניות‭, ‬חברתיות‭ ‬וערכיות‭ ‬שישראל‭ ‬מתמודדת‭ ‬איתן‭ ‬עד‭ ‬היום‭.

כמו לתורה ואולי אף יותר, גם למדינת ישראל יש שבעים פנים. אנשים שהשפיעו, שעיצבו את דמותה. הם באים מכל שכבותיה ומקצות הקשת הפוליטית, הדתית והחברתית. שולמית אלוני שקדמה את זכויות האזרח והנשים., לצד הרב צבי יהודה קוק, שתלמידיו הביאו את הציונות הדתית לקדמת הבימה. יגאל אלון שניצח על המערכות החשובות של מלחמת העצמאות, אך הודח וכמעט נשכח, לצד טל ברודי, שהיה לאחד השגרירים הטובים של המדינה, לא רק בספורט אלא בהכל. יצחק רבין, שהנהיג מטכ"ל עמוס אגו במלחמת ששת הימים לניצחון גדול, לצד יהודה עמיחי, מהמשוררים הבולטים בעולם במאה שעברה. אלי הורביץ, שהקים אימפריית תרופות גלובלית, לצד יזמי מובילאיי, שבשורה מהפכנית בפיהם-כי מציון תצא המכונית האוטונומית.

הספר מתעד את קורות חיי גוף המת/ה הפלסטיני/ת שנמצא בנסיבות מוות מחשידות, מרגע כניסתו למכון עד לרגע יציאתו, כל זאת תוך כדי התייחסות מעמיקה לאופן שבו ההקשר החברתי-פוליטי מבנה את ישותו.

לא רבים מודעים לכך שההחלטה להכריז על הקמת מדינת ישראל התקבלה ברוב זעום של שישה נגד ארבעה, בעיצומו של הקרב הנואש על גוש עציון, מול לחץ אמריקאי כבד וכאשר שלושה מחברי מנהלת העם נעדרים. 

מסע אל עתידה של מדינת ישראל

כתב הגנה ייחודי על הקפיטליזם

קשרים גלויים וסמויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב

בספטמבר 1913 נאמה רוזה לוקסמבורג באסיפת המונים בפרנקפורט דמיין על המיליטריזם. בין השאר אמרה שאם יידרש מאת פועלי גרמניה ביום מן הימים להרים את נשקם נגד אחיהם שמעבר לגבול, יענו: "לא, זאת אין אנו עושים". על סמך דברים אלו נתבעה בפברואר 1914 למשפט ונידונה למאסר לשנה אחת. משבר הסוציאל-דמוקרטיה הוא עלון שנכתב על ידי ההוגה והמהפכנית רוזה לוקסמבורג (1871-1919) בעת יושבה בבית הכלא בברלין בשנת 1915 בגין קריאתה למעמד העובדים הגרמני להתנגד למלחמת העולם הראשונה. בעלון זה מותחת לוקסמבורג ביקורת נוקבת נגד החלטת הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים לתמוך בהחלטת ממשלת גרמניה לצאת למלחמה ולהשעות את המאבק הסוציאליסטי למשך המלחמה לטובת "שלום בית" בגרמניה. בביקורתה משתמשת לוקסמבורג במתודה ההיסטורית-מטריאליסטית כדי לחשוף את שקר האחדות הלאומית והגנת המולדת ששימשו להצדקת המלחמה; תחת זאת היא מתארת אותה כ"מלחמת מתקפה אימפריאליסטית", שמונעת מכוח אינטרסים קפיטליסטיים-ציניים: "כאן מתגלה מלחמת העולם הנוכחית לא רק כרצח בממדי ענק, אלא גם כהתאבדותו של מעמד העובדים האירופאי. הלוא אלו הם חיילי הסוציאליזם עצמם, הפרולטרים של אנגליה, צרפת, גרמניה, רוסיה, בלגיה, אשר טובחים אלו באלו מזה חודשים בפקודת הקפיטל, שנועצים אלו בלב אלו את ברזל המוות הקר, ובהיותם לפותים אלו באלו בזרועות קטל מתגלגלים יחדיו אלי קבר".

"אלמלא ידעתם, הקוראים, את קורותיה של רוזה לוקסמבורג ואת דבר הירצחה מעט לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, יכולתם לטעות ולחשוב שלפניכם ניתוח אקטואלי עד כאב, טיעון אידיאולוגי שנכתב זה עתה בידיה של מתבוננת מעמיקה ומוכשרת מבע. ההבנה שמדובר בטקסט בן כמאה שנים נותנת לו עומק ומשמעות של כמעט נבואה".

הספר חמישים רואה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית, ויופיע בקרוב בתשע שפות נוספות. 26 סופרות וסופרים מארצות שונות בעולם חברו לכתיבת הספר, שנערך בידי זוג סופרים אמריקאים, שניהם יהודים אוהבי ישראל. 26 מבטים על מה שמתרחש כבר חמישים שנים בחצר האחורית שלנו, ב"שטחים".

כשאניטה דֶסַאי, הסופרת ההודית הנודעת בת השמונים, רואה את קרית ארבע בעת ביקורה בחברון, היא כותבת:

זה לא כל-כך מבצר, העיר הזאת, יותר פרבר עירוני מצוחצח. לדירות יש מרפסות עם פרחים, בחצרות יש עצים. מכוניות יוצאות ונכנסות בשערים. השמש זורחת. כמה נורמלי כל זה. אבל לדירות בטח יש חלונות, ומן החלונות האלה הדיירים יכולים להביט ולראות מעֵבר לרחוב את העיר העתיקה של חברון, עיר הרפאים. כשהם מביטים לשם, מה הם חושבים? או שאולי הם לא חושבים, ופשוט מקווים שהיא תיעלם בתוך ענן של אבק, כמו רוח רפאים?

והסופר האמריקאי מייקל שֵייבּוֹן, המתאר את ביקורו בבית חרושת לסבון בשכם, כמו עונה על השאלה הזאת:

הקשבתי למר טְבֶּלֶה מדבר, ומצאתי את עצמי חושב אותו הדבר שחשבתי בימים שבהם סיירתי במזרח ירושלים, שם מתנחלים ממומנים-היטב מנסים לדחוק החוצה את תושבי סילוואן, או בחברון, שם אוסרים על התושבים הערבים המקומיים להיכנס לרחוב הראשי ולחנויות שלהם, או בסוּסיא, שם נאלצו התושבים לעבור לאוהלים מאולתרים אחרי שכל הכפר שלהם נגזל מהם. ומה שחשבתי הוא: האנשים האלה לא הולכים לשום מקום.

הספר מספר את סיפורן של  אחת עשרה מפלגות מרכז בישראל, בין השנים 1948-2006.

צה"ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים, 1963-1967

הרבי מלובביץ´ והדיאלוג הבטחוני-מדיני עם מקבלי ההחלטות בישראל

מדוע אין סיכוי שתצפו בסרט ציוני בקולנוע בישראל, כיצד הפכה ישראל למדינה היחידה בעולם הנשלטת ע"י עריצות משפטית, מדוע התקשורת הישראלית נראית כמו סניף של מרצ, כיצד אילפו אליטות השמאל בני בגין, רובי ריבלין,ציפי לבני ומשה כחלון.

אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים את מדינת ישראל עוד מתקופת המדינה שבדרך, ושנובעים מהיותה מדינת הגירה, הוא הצורך במתן שיכון ודיור למאות, אלפים ויותר מהגרים המתדפקים על דלתותיה.
במונחי מודרניזציה, ארץ־ישראל של ראשית המאה העשרים הייתה ארץ חדשה, כר נרחב לניסויים בהתיישבות. הציונות המעשית אימצה את מודל הכפר כצורת היישוב הדומיננטית של ארץ־ישראל, מחוזקת בערכים חלוציים ועטופה באידיאולוגיה ובסמלי סטטוס. החלוצים, לעומת זאת, נמשכו ברובם דווקא אל העיר, שהייתה אז מעוז היוזמה הפרטית, רחוקה מתפיסות חברתיות שוויוניות, שראתה בשיכון פועלים בתוכה סכנה ליציבות הפוליטית־שלטונית בה. בנקודה זאת נוצר לאחר מלחמת העולם הראשונה המפגש בין התנועות החברתיות, שהחלו להרים מפעל אדירים של שיכון שכבות הפועלים בערים באירופה כחלק מסוציאליזם מוניציפלי, דוגמת וינה, לבין תנועת השיכון העירונית של הפועלים בארץ־ישראל.

הייחודיות של הספר טמונה בארבע נקודות עיקריות:
•בראייה ההשוואתית הרחבה בין הנעשה בתחום השיכון הציבורי של פועלי העיר בארץ־ישראל בתקופת טרום המדינה, לבין הפעילות בנושא זה באותה תקופה במדינות אחרות.
•במחקר המתמקד בבסיס האידיאולוגי של שיכון הפועלים העירוני בארץ־ישראל, תוך יצירת כלים רעיוניים ומעשיים לבניית אלפי יחידות דיור בשכונות עובדים ופועלים, שהפכו לערש השיכון הציבורי בארץ־ישראל.
•בדיון ב"ארכיטקטורה החברתית" של שיכון הפועלים כמיישמת את הרעיונות החברתיים שבדיור הומני, שוויוני ואיכותי, התואם את אורח חייו של האדם העובד.
•בחשיפה ראשונית ומעמיקה של תהליכי המוניציפליזציה בארץ־ישראל בתקופת המנדט ושל הקשר שלהם לדמוקרטיזציה של התחיקה העירונית בקריות הפועלים, כבסיס לתחיקה מקומית מתקדמת במדינת ישראל.

הספר הנו תוצר של שנים רבות של מחקר, ומכנס חומרים שחלקם פורסמו ורובם טרם ראו אור בראייה אינטגרטיבית רחבה, הרלוונטית גם לימינו אלה.

המחלוקת על עתיד שטחי יהודה ושומרון מטלטלת את ישראל. המחלוקת נובעת מזרמים רעיוניים תת־קרקעיים שפרצו לשיח הציבורי לאחר מלחמת ששת הימים, התנגשו בעוצמה זה בזה וקרעו לגזרים את החברה הישראלית. במרוצת חמישים השנים שחלפו מאז המלחמה הפכה המחלוקת מוויכוח על רעיונות לקרב בין זהויות. השיחה הישראלית התמוטטה.
מלכוד 67 הוא מסע לחקר הרעיונות והזהויות הללו. מלכוד 67 צולל אל הפילוסופיה שביסוד הפוליטיקה על מנת לנסות לשקם את השיחה הישראלית הפצועה.
״מיכה גודמן מצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי: לכתוב על נושא טעון ומורכב בצורה סוחפת ולשלוף מנושא מכאיב ונדוש תובנות מפתיעות ומעוררות מחשבה. העומק ההגותי של מלכוד 67 עשוי להפוך את הספר לפלטפורמה להתחדשות השיחה הפוליטית הישראלית״.

אנגלה מרקל שבתה את ליבם של הישראלים.

לא היה עוד מנהיג זר שנהנה מפופולריות כה רבה בקרב הציבור הישראלי ושהשפיע בצורה כה דרמטית על יחס הישראלים לארצו כקנצלרית גרמניה. וזאת, למרות שמעט מאוד ידוע בישראל על סיפורה האישי של מרקל, על דרכה מלאת הקשיים להנהגת ארצה ועל דרך התמודדותה עם המשברים הבינלאומיים, התכופים והבלתי פוסקים, שליוו אותה מתחילת כהונתה כקנצלרית.

אלדד בק חושף בספר זה לראשונה את סיפורה של האישה הראשונה שנבחרה להנהיג את גרמניה ושמצאה את עצמה מנהיגה את אירופה כולה לאחד המשברים החריפים שידעה מאז תום מלה"ע השנייה. ה"ניו יורק טיימס" הכתיר את מרקל לאחר בחירתו של דונלד טראמפ - "המגנה האחרונה של המערב הליברלי". אך, בגרמניה ובאירופה גוברים קולות המחאה והביקורת על התנהלותה של הד"ר לפיזיקה שהפכה הודות לשרשרת צירופי מקרים לאישה החזקה ביותר בעולם. מחאה וביקורת המאיימים על עתידה הפוליטי של מרקל.

הקנצלרית – מרקל, ישראל והיהודים פורש בפני הציבור הישראלי גם את עומק מחוייבותה של הקנצלרית לישראל ולעם היהודי, תוך מסע אל העבר הלא מוכר לישראלים רבים: גרמניה המזרחית, הקומוניסטית, חוד החנית של "הגוש המזרחי" נגד ישראל – שבה גדלה אנגלה מרקל. לא ניתן להבין את הדרך הארוכה שמרקל עשתה, מבלי לחדור תחילה לנבכי ההוויה המזרח-גרמנית.

רוזוולט, סטלין, צ´רצ´יל וטרומן ממלחמת עולם למלחמה קרה.

מערכת של משברים ופיוסים

האנטי-נאורות הדוחה את סמכותה של התבונה, את העקרונות האוניברסליים ואת הזכויות הטבעיות נוצרה כתגובה לנאורות של המאות ה-17 וה-18.

האמנציפציה האנושית המלאה –  השחרור מכבלי הניצול ומיחסים חברתיים אחרים, בהם המדינה, אשר נדמים לבני אדם כעוצמות טבע שאין הם יכולים לחרוג מהן – מתגשמת על יסוד "ביטול העבודה". זהו חזון – יש יאמרו אוטופי, ואף מרקס עצמו התקשה להחזיק בו – של פעילות ייצור חדשה בעלת אופי אמנותי ושל יחסים אנושיים בלתי אינסטרומנטליים.

"חוקה היא התשתית הערכית של המדינה, היסודות שעליהם ייבנה הכול – הן באשר לאופייה הדמוקרטי של המדינה והן במישור היחסים שבין האדם למדינה ובין אדם לחברו. בתוך החוקה, מגילת זכויות האדם היא הביטוי הנעלה והמזוקק ביותר לכל אלה".

הספר מציע לקסיקון סוציו-דמוגרפי, התורם לעיון מחודש במפת המזרח התיכון על היבטיה הטריטוריאליים, דמוגרפיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים.

ישראל היא המדינה היחידה בהיסטוריה המודרנית שהצליחה להסיג את המדבר לאחור והפכה מודל לחיקוי, העשוי לשנות את גורל האנושות. 

ההגירה בעולם איננה חופשית, מסיבה פשוטה: מדינות מתירות התיישבות קבע בשטחן רק למי שמזוהה כבן המקום. 

שיח הרב-תרבותיות חרג זה כבר מן הדיון הפילוסופי-נורמטיבי והתפשט אל שאלות פוליטיות מעשיות

אנו עדים בעת האחרונה למצב פרדוקסלי: מכל עבר מאדירים את "חובת הזיכרון" (לקורבנות השואה), ובה בעת היהודים ננזפים בשם אותה חובה.

המחלוקת וההתנגשות בין קפיטליזם ופמיניזם הן העומדות במרכז הספר המשלב זיכרון אישי עם מחשבה פוליטית ומחקר אקדמי, רשמי שיחות, כרוניקה עיתונאית ופרשנות ביקורתית המוגשת מנקודת ראות רעננה ובלתי שגרתית.