ספרו של אליאב טאוב עוסק באופן שבו בנו לעצמם גדולי תורה עמדה שממנה הם יכולים לשמור על מבצרי המסורת שאותם הם מייצגים מחד גיסא, ולהתאימם למציאות הפוליטית המתחדשת מאידך גיסא.