ב-16 באוקטובר 1944 נפתחה מערכת "ההימור האחרון" של היטלר ביערות ובנקיקים המושלגים של חבל הארדנים. הרודן הנאצי האמין כי יעלה בידיו לפצל את כוחות בעלות-הברית ולהגיע עד אנטוורפן, וכך יאלץ את הבריטים והקנדים לנטוש לחלוטין את המערכה. הגנרלים שלו פקפקו בסיכויי ההצלחה של המהלך הזה, אך הקצינים והמש"קים הצעירים האמינו ביכולתם לנצח ולהציל את בתיהם ואת משפחותיהם מנקמת הצבא האדום המתקדם ממזרח. רבים מהם חשו התרוממות רוח והיו להוטים להשיב מלחמה ולהוכיח את כוחם. מתקפת הארדנים, שבה השתתפו יותר ממיליון איש, היתה הקרב הגדול ביותר במלחמה באירופה המערבית.

בעלות-הברית הופתעו לחלוטין כשמצאו את עצמן נלחמות בשתי ארמיות פַּנצֶר. אזרחים בלגים נמלטו מבתיהם בחשש מוצדק מפני נקמנותם של הגרמנים, והפאניקה התפשטה עד פריז. חיילים אמריקנים רבים נסו או נכנעו אבל אחרים החזיקו מעמד בגבורה ויצרו "שוברי גלים" שהאטו את התקדמות הגרמנים.

בתנאי מזג האוויר הקשים ששררו בעיצומו של החורף ובאכזריותם של הקרבות, דמתה מתקפת הארדנים לקרבות החזית המזרחית. אחרי טבח השבויים בידי הוואפן-ס"ס העלימו מפקדים אמריקנים עין כשאנשיהם ירו בגרמנים שנכנעו. קרב הארדנים היה לקרב ששבר סופית את כוחו של הוורמאכט.