שְׁלוֹשָׁה עִגּוּלִים וּמְשֻׁלָּשׁ נֶחְמָד, יָשְׁבוּ נִפְרָדִים, כָּל אֶחָד בַּצַּד. "תַּגִּידוּ," אָמַר עִגּוּל אֶחָד, "לָמָּה כֻּלָּנוּ יוֹשְׁבִים לְבַד?"  מָה קוֹרֶה כְּשֶׁצּוּרוֹת נִפְגָּשׁוֹת? כְּשֶׁמְּרֻבָּעִים וּמְשֻׁלָּשִׁים וְעִגּוּלִים  מַחְלִיטִים לְהִתְחַבֵּר? בּוֹאוּ לִלְמֹד עַל צוּרוֹת וְלֵהָנוֹת, בְּסֵפֶר חָדָשׁ פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם סִידוֹן.

וְאֵלֶּה רַק חֵלֶק קָטָן מֵהַשְּׁטוּיוֹת שֶׁסַּבָּא אוֹמֵר.

הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא רָאָה אֶת הַכֹּל בְּמוֹ עֵינָיו,

אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא כָּל כָּךְ מַאֲמִינִים לוֹ...

דָּוִד הַצָּעִיר, שֶׁעֲדַיִן אֵינֶנּוּ מֶלֶךְ, מִסְתּוֹבֵב לוֹ בַּשָּׂדֶה,
רוֹעֶה אֶת כְּבָשָׂיו וּמִתְפַּעֵל מִכָּל הַיְּצוּרִים שֶׁנִּבְרְאוּ.
רַק דָּבָר אֶחָד הוּא לֹא מֵבִין:
מִי צָרִיךְ עַכְבִישִׁים?
יֵשׁ סִבָּה לְקִיּוּמוֹ שֶׁל כָּל יְצוּר, אוֹמֵר לוֹ הָאֵל,
וּמַבְטִיחַ לוֹ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהוּא יָבִין.
שָׁנִים עוֹבְרוֹת, וְהַיּוֹם הַזֶּה אָכֵן מַגִּיעַ...

באי הגיון חיים ביחד אנשי הרב ואנשי המעוט. הכל מתנהל שם בנחת, עד שיום אחד נציג המעוט מבקש מהרב משהו ממש קטנטן.

בבה שלנו הכבשה השחורה,
היא כבשה שודדת ומפחידה נורא.
אבל , ילדים , אל דאגה
היא פוגעת רק במי שעושה דבר רע.
על כל הרפתקאותיה וכל מה שקרה, תקראו ב"בבה הכבשה הגבורה"

ספר המסביר לכל ילדה וילד, שלכל אחד מאיתנו תכונות חיוביות יחודיות, בלי קשר לגודל, לכח, לגובה ולמראה.

ולפתע גדי קטן, גדי עזים שחור- לבן, ככה סתם, בבת אחת, מן העדר הוא נמלט. ומשה קורא לגדי:

שני נסיכים, שני הרפתקנים, שני חובבי מסעות. האחד סקרן, מלא רצון טוב ונדיב, האחר כולו מלא תאוות בצע וקנאה.

שיפקה היא מכשפה לא רגילה.
כל המכשפות אוהבות להציק ולהטריד,לבלבל ולהפחיד, אבל לא שיפקה.

אפרים סידון ודני קרמן עיבדו את המעשייה הידועה והמשעשעת על אודות היהודי העני, שביתו הקטן היה צר מלהכיל

מהדורה חגיגית ומוגדלת עלילות פרדיננד פדהצור בקצור