להזכיר, ללמד, לענות, לתודה, ליום השבת, למנצח – אנחנו קוראים את מזמורי תהלים בגעגועים ובתקווה, בלב נכון ובנפש צמאה.

המזמורים מספרים לנו סודות ומגישים לנו הוד והדר, חורזים מילה למילה ומגלים עולמות טמירים. אין לנו שירים נאמנים מאלה. כל אימת שנבוא אליהם נמצא את מבוקשנו.

מאה וחמישים קריאות אישיות בספר זה, כנגד מאה וחמישים פרקי תהלים. בנימין לאו מתעכב על כל מזמור ומציע לו אופן קיום חדש: פנימה.

מפגשו של לאו עם מזמורי תהלים הוא למעשה דיאלוג פנימי הקשוב לשני מקורות: האחד – מילות המזמור ששוברות מחיצות ואומרות קדושה; השני – משמעותן הסגולית של המילים, כפי שהן מהדהדות בנפשו ברגע הקריאה.

בספר כלולים כל ק"ן המזמורים, ולצדם מסתעפות הקריאות.

לאו מדייק ובה בעת מגלה מעוף מחשבתי. הוא מציע לנו תהלים כפי שעוד לא קראנו. תהלים שנוכל לדבר גם אל עצמנו.

כל אחד ממקומו מתייחס לממד המעשי, היומיומי, של החוויה היהודית מנקודת מבט מסורתית.

דרכו של עולם היא שממלכות קטנות ומקומיות מושפעות בכל אורחותיהן מהאימפריות שסובבות אותן.

חורבן בית המקדש השני חִייב שינוי כיוון. כשלון המרד הגדול והיעדרו של בית מקדש הכתיבו תנאים חדשים להתפתחות היהדות. רבן יוחנן בן זכאי הוביל את המנהיגות ליבנה והחל במפעל אדיר של שיקום היהדות דרך היצירה של בית המדרש. מעתה, יבנה תהפוך לסמל של מתינות...

עולמם של חכמים נפתח בשעה שנסתתמו שערי נבואה בישראל. אתגרים רבים עמדו לפניהם מבית ומחוץ: הקמת המדינה החשמונאית והתפוררותה ותהליכים חברתיים שהובילו לחורבן הבית. חכמים ידעו שעליהם לבנות שתתית רוחנית איתנה, כדי לשמר את המסורת היהודית לדורות.

במאה השלישית התרחש אירוע ספרותי מכונן בישראל – המשנה הפכה לספר היסוד של ההלכה היהודית. הייתה זו מהפכה של ממש, וח"נ ביאליק היטיב לתאר את הקדחתנות שנלוותה לה: "בית מדרשם של רבי יהודה הנשיא ותלמידיו הולך וסוער; הידיים מלאות עבודה...