אישיותו‭ ‬של‭ ‬א“ד‭ ‬גורדון, ‬שהפך‭ ‬לאגדה‭ ‬עוד‭ ‬בחייו, ‬הייתה‭ ‬ממגנטת‭,‬ ורבים‭ ‬מבני‭ ‬דורו,‭ ‬צעירים‭ ‬ובני‭ ‬נוער‭, ‬ביקשו‭ ‬להתקרב‭ ‬אליו‭. ‬מבחינתם‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬מופת‭ ‬לכוח‭ ‬רצון‭, ‬למימוש‭ ‬עצמי‭ ‬ולחיבור‭ ‬עמוק‭ ‬אל‭ ‬העם‭ ‬היהודי‭ ‬ואל‭ ‬ארץ‮–‬ישראל‭. ‬אף‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬שלא‭ ‬כולם‭ ‬הבינו‭ ‬את‭ ‬הגותו‭, ‬המגע‭ ‬עימו‭ ‬היה‭ ‬מקור‭ ‬לעידוד‭ ‬ולהשראה‭.‬

‭ ‬הִתְחִיל‭ ‬עִם‭ ‬זֶה‭ ‬שֶׁבֵּן (‬שֵׁם‭ ‬בָּדוּי) ‬הוֹפִיעַ‭ ‬אֶצְלֵנוּ‭ ‬וּבִקֵּשׁ‭ ‬שֶׁנִּכָּנֵס‭ ‬לַגּוּף‭ ‬שֶׁלּוֹ. ‬הוּא‭ ‬רָצָה‭ ‬שֶׁנַּגִּיעַ‭ ‬לְעֶצֶם‭ ‬הַבְּרִיחַ‭ ‬הַשְּׁבוּרָה‭ ‬שֶׁלּוֹ‭, ‬וּנְזָרֵז‭ ‬אֶת‭ ‬הַהַחְלָמָה‭ ‬שֶׁלָּהּ‭. 

פתאום הגיעה אלי הזמנה מפתיעה, להצטרף לרשת החברתית דֶד–בּוּק המיועדת לרוחות רפאים בלבד.

בְּשָׁלוֹשׁ‭ ‬בַּלַּיְלָה‭ ‬אָמַר‭ ‬לִי‭ ‬קוֹל‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִשָּׁה‭ ‬לָלֶכֶת‭ ‬לַמְּעָרָה‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬וּלְהַגִּיד‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬לְעֵדֶן‭, ‬הַשָּׁכֵן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬שֶׁעָבַר‭ ‬לְגוּר‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭. ‬אָז‭ ‬הִתְקַשַּׁרְתִּי‭ ‬לְשָׁרוֹן‭, ‬וְיַחַד‭ ‬הָלַכְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭. ‬ 

הַפַּעַם הִגַּעְנוּ לְמִנְהֶרֶת–הַזְּמַן בְּתַחְפּוֹשׂוֹת, בְּדַרְכֵּנוּ אֶל
שׁוּשַָן הַבִּירָה.
אֲבָל לָמָּה הַמִּנְהָרָה סוֹגֶרֶת אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהּ וְלֹא נוֹתֶנֶת לָנוּ לְהִכָּנֵס? וְאֵיךְ הִצְלַחְנוּ בְּכָל זֹאת לְהַגִּיעַ לֶעָבָר?
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל,  הָיִינוּ לְפֶתַע חֵלֶק מִתּוֹךְ מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁמּוֹפִיעָה בַּתָּנָ"ךְ.

הָיוּ הַרְבֵּה מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת 
בַּמְּגִלָּה שֶׁלָּנוּ.
הָיִינוּ בְּנֶשֶׁף בְּהַרְמוֹן הַנָּשִׁים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית–הָאֲסוּרִים. 
הָיִיתִי עוֹזְרוֹ שֶׁל הַסָּרִיס שׁוֹמֵר הַפִּילַגְשִׁים, וְשׁוּב הָיִיתִי 
בְּבֵית–הָאֲסוּרִים. קָרְאוּ לִי אֲפִלּוּ וַיְזָתָא.
זֶרֶשׁ, אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע, אֲפִלּוּ הוֹסִיפָה לַצִּיּוּר שֶׁל עֵץ הַתְּלִיָּה שְׁנֵי עֲנָפִים, שֶׁהָיוּ מְיֹעָדִים לִי וּלְשָׁרוֹן.
אֲבָל אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הַמְּגִלָּה, וְיָדַעְתִּי לְמִי הִתְכַּוֵן הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת הָמָן, "מָה לַּעֲשׂוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" 
וּמִי יִתָּלֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עַל עֵץ גָּבוֹהַּ.

כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, כִּמְעַט טָבַעְנוּ בַּמַּיִם. אֵיךְ הִגִּיעוּ מַיִם לַמְּעָרָה? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן הַכֹּל הָיָה יָבֵשׁ,

בָּעִתּוֹן הִתְפַּרְסְמָה הוֹדָעָה עַל תַּחֲרוּת נִווּטִים לִבְנֵי נֹעַר. מִיָּד רָצִינוּ לְהִצְטָרֵף. אֲנַחְנוּ הֲכִי טוֹבִים בְּזֶה... הַגָּבִיעַ קוֹרֵץ לָנוּ.

הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּשְׁקֶפֶת יְשָׁנָה וּסְדוּקָה קָרְאָה לִי וּלְשָׁרוֹן לְהִכָּנֵס לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?

החלום שלי זה לכתוב ספר ולהתפרסם. להיות סלב, להתנקם בנופר. אני ממש רואה את התמונה: הנה אני, הסופר המפורסם אביתר שנלר.

התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ.

איך הייתם מרגישים אם הוריכם היו מחליטים להיות משפחה אומנת ומצרפים לחדר הפרטי שלכם ילד זר מבית הרוס?
ניר שרוני, גיבור הסדרה, התמודד עם קשיים רבים מאז שציון (מהסדרה המוכרת “אל עצמי”) הגיע אל ביתו. אבל לאט לאט

הפעםם הצטרפה אלינו אורחת, איה, שבאה לראות במו עיניה את מנהרת הזמן.

מַדּוּעַ נוֹהֲגִים לְשַׂחֵק בִּסְבִיבוֹנִים בְּחַג הַחֲנֻכָּה?
מַדּוּעַ אוֹכְלִים פֵּרוֹת יְבֵשִׁים בְּט”וּ בִּשְׁבָט?
מַדּוּעַ מִתְחַפְּשִׂים בְּפוּרִים?

בַּר וְגַל אוֹהֲבִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְלָחוּד חִידוֹת עַל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לֹא תָּמִיד הֵם יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. לָכֵן הֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה מַזְמִינָה אוֹתָם לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁבְּמַהֲלָכָן יָשׁוּבוּ לִזְמַנִּים קְדוּמִים וִיגַלּוּ אֵיךְ נוֹלַד כָּל חַג.

כְּבָר בַּגַּן נִפְגָּשִׁים הַיְּלָדִים עִם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל, וְחוֹגְגִים אוֹתָם, עַל פִּי כֹּל חַג לְמִנְהָגָיו.
סִדְרַת הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת הָאֲהוּבָה גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית, מְבִיאָה סִפּוּרִים מִן הַמְּקוֹרוֹת הָעוֹסְקִים בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת הַחַגִּים, מַרְחִיבָה אֶת מָה שֶׁלּוֹמְדִים הַיְּלָדִים בַּגַּן וּבְכִתָּה א’ עַל מְקוֹרוֹת הַחַג, מִנְהָגָיו וְהַדְּמֻיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בּוֹ.


עוֹד בַּסִּדְרָה:
רֹאשׁ הַשָּׁנָה • יוֹם הַכִּפּוּרִים • סֻכּוֹת • שִׂמְחַת תּוֹרָה
פֶּסַח • יוֹם הָעַצְמָאוּת • ל“ג בָּעֹמֶר • שָׁבוּעוֹת

אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת ´סַיֶּרֶת הַמַּדָּע´, וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת.
אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק

הַפַּעַם לֹא נִכְנַסְנוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, אֲבָל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן יָדְעָה לָקַחַת אוֹתָנוּ יָשָׁר מִשִּׁעוּר תָּנָ"ךְ אֶל הַתְּקוּפָה שֶּׁעָלֶיהָ לָמַדְנוּ.

זה היה לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל.

אני וחברי, עֲמָשָׂא, הגענו אליכם מעולם הרוחות, ובעיקרון כבר היינו צריכים להתמצא בענייני המאה ה-21. הבעיה היא שאף אחד לא הכין אותנו לאפשרות שפתאום יחליטו שכל תלמיד צריך להכין עבודת שורשים.

התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות...

כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בָּרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָחִי עֵרָן הָיָה חַיָּב לְהַשְׁוִיץ לִפְנֵי כֻּלָּם וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל.

אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת.

האם ידעתם שבעולם המתים נפתחה סוכנות להבאת רוחות רפאים לעולם החיים? עובדה, כך הגענו, עֲמָשָׂא חברי הטוב ואני, אוריה, לעולם שלכם.
בכל מקרה, אם לא ידעתם, ואם לא קראתם את הספר הראשון בסדרת ´השקופים´, הכנתי לכם הקדמה שתסביר מה קורה, וככה תצליחו להבין את הנסיבות שהובילו להסתבכות שלי בספר הזה.

האם ידעתם שבעולם המתים נפתחה סוכנות להבאת רוחות רפאים לעולם החיים? עֲמָשָׂא חברי הטוב ואני, אוריה, נדלקנו על הרעיון. עברנו אודישן, בחרנו לעצמנו גופים חדשים, והנה אנחנו כאן במאה ה-21, ואפילו למארחים שלנו אסור לדעת מי אנחנו באמת.