בשנת 1862 יצא פיודור דוסטויבסקי עם אהובתו אפולינריה סוסלובה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימן שתי תאוות שאיימו להפוך את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה הארוטית לאפולינריה, שתוארה כאישה קפריזית ואנוכית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לערפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לכלל מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע למהמר - היצירה שדוסטויבסקי שיקע בה חומר אוטוביוגרפי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו.