סָבְתָא רַבְּתָא קָנְתָה לְרוֹנָה מְעִיל לִכְבוֹד יוֹם הַהֻלֶּדֶת.  סָבְתָא קָרְאָה לוֹ "מְעִילוֹן", אִמָּא קָרְאָה לוֹ "מְעִילוּשׁ" ורוֹנָה קָרְאָה לוֹ שְׁמוּאֵל.

שירה

דרור בורשטיין מביא בפנינו תמונות של בשר: ציורי טבע דומם המתארים חיות מתות, כלואות או סובלות בדרכים אחרות מיד האדם.

אתה. אתה מושך אותי כבר שתים עשרה שעות. כבר שתים עשרה שעות אני רוצה לומר לך מילה אחת ולא יכול. לא שתים עשרה שעות, כבר ארבעים שנה אתה בורח. יש לך שתי שיטות. אחת – להיעלם. והשנייה היא להציף בדיבורים. אתה רואה שאני רק פותח את הפה, אתה מקדים אותי ברגע ומתחיל לשטוף.

אֲבָל אִם בְּתוֹךְ כַּפִּית שֶׁל דְּבַשׁ יֵשׁ גַּם מֵהַמַּיִם שֶׁהַפֶּרַח שָׁתָה, מַה צָּרִיךְ לִקְרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מַיִם בִּכְלָל? מֵאֵיפֹה הֵם בָּאִים?
בְּכוֹס הַתֵּה שֶׁלִּי הָיוּ הַרְבֵּה מַיִם. וּבְעֶצֶם גַּם הַלִּימוֹן הוּא מַיִם. מַיִם חֲמוּצִים.