זהו ספר הזיכרונות האוטוביוגרפי האחרון של וולף, וככזה יש בו עניין מיוחד. כאן היא מעלה על הכתב את מחשבותיה העמוקות והאינטימיות ביותר. היא חוזרת לזיכרונות המכוננים של ילדותה ומבקשת לברר באופן מעמיק את טיב יחסיה המורכבים עם אביה, אחיה ואחיותיה, וכיצד השפיע עליה האובדן העצום שחוותה עם מותן של דמויות מרכזיות בחייה - אמה, אחותה סטלה ואחיה האהוב תובי.