מלך היהודים מספר על החיים בגטו הנצור, שכלל בראשיתו 250 אלף יהודים ובסופו רוקן כליל, על משמעת הברזל הגרמנית, על עבודת הכפייה הרצחנית, על הרעב ועל ניסיונות הבריחה חסרי הסיכוי, אבל, למרבה הפרדוקס, גם על אמנות ההישרדות ועל הרצון לחיות, שהתבטאו בין היתר בכתיבה הקולקטיבית של הכרוניקה של הגטו, מסמך של 3,000 עמודים ששימש כמקור המרכזי של המחבר.