נקרא את זה פעם אחת או הרבה פעמים, אבל תמיד נקרא את זה מחדש. מילים מכות בנו כל הזמן. ספר שהיה פתוח. דלת הגלריה. קול צפצוף. התגלות. נעשה את זה במשך שעות ארוכות. לפעמים חדר הקריאה יהיה חדר מתים.

עשרות מסות קובצו כאן. על רומן ועל שיר, על תערוכה ועל נובלה. לכולם קורא אחד, עודד ווקלשטיין, אוהב קנאי ופורץ סודות.

מלאכת הפרשנות החכמה הזו, שאין לעמוד בפניה, חושפת נקודות מגע טמירות לכאורה בין קולותיהם של היוצרים ובין חלל העולם. מבט העל של וולקשטיין פונה ומסתעף ומקהיל, בין השאר, פילוסופים רומנטיים, חוקרי ספרות מהמאה הקודמת, ספרי יסוד של תיאוריה ספרותית ורבנים-פוסקים.

לא זו בלבד שאנו מוזמנים להאזין יחד איתו לכל רחשי החיים שמזמנות היצירות, אנו עושים זאת תוך ידיעה שהלשון תמיד תכשיל, ומה שנאמר, תמיד נאמר לשווא.

עונג יחיד במינו מזמן הספר הזה. הליכה בקצב בלתי-אחיד בדרכיו המהירות, הצדדיות והבודדות של הפרשן, אל מה שתציע לו היצירה. נשגב, מבוכה, אלם והד, עיניים רואות ועיניים עיוורות.