אֶחָד לְאֶחָד נִפְרָמִים מִסְתּוֹרֵי הַחֲשֵׁכָה
נֶחְרָזִים בְּנִגּוּן אַחֵר.

וְעוֹדָהּ נָעָה בָּעוֹלָם, מְחַפֶּשֶׂת לִבְרֹא לָהּ קוֹל,
נִגּוּן שֶׁיֵּלֵךְ בְּעִקְבוֹתֶיהָ.

ספר שיריה השישי של עפרה קליגר, להיות יש בעולם, זהו זנושא בתוכו את המשאלה להיות יש בעולם באמצעות המבט, שהוא עין הזמן, המטביעה את חותמה בגוף. עין המחשבה מפרקת ובונה את העולם כל רגע מחדש, ומתבוננת במה שעדיין נותר ובמה שאבד לעולם.

מורכבותה של הממשות, המתחלפת לסירוגין בין עמימות מיוסרת לבין בהירות אכזרית וצורבת, או לחלופין, אחיזה בכוחה המרפא של האהבה ובמראות הטבע הכפופים לחוויה הפנימית ומרחיבים את גבולותיה, הם אבני הדרך והקרקע שמהן צומחים שיריו של ספר זה.

עין הזמן ועין המחשבה מבקשות להקים מעקה לזמן שבור.
המבט הנולד מתוך השבר רוחש צלילים וקולות הנשקפים בבבואת הזמן. אלה נהפכים למילים, שהן ממד העומק החווייתי ומשולות לאבן המשליכה הזיָה לבאר החיים ושוברת את צמאונה של האני השרה.

אָדָם מְגָרֵד בְּצִפָּרְנָיו אֶת הָאֹפֶל הַדָּבֵק בּוֹ וּפָנָיו מוּסַבִּים אֶל הַפֶּתַח. 
בְּעֵינֵי רוּחוֹ רוֹאֶה אוֹר צָף מֵעַל רֹאשׁוֹ
וְעַל שְׂפָתָיו בּוּעוֹת שִׁירָה רוֹתְחוֹת.