“כך, באקראי, נקלע אל התדר האחר. כשסובב את כפתור המקלט מחפש תחנת רדיו שמשדרת, כפי שאהב, ג’אז,  ומרים, אשתו, שעמדה מאחוריו, שאלה, פָטִי, תרצה כוס תה? שמע יהושפט פתאום את קולה של רעייתו עולה גם מן המקלט עצמו, אלא שהקול שעלה מהמקלט היה שונה, קל, שובבי, לא קול אשתו כי אם קולה של ילדה, ילדה מוכרת מאוד, ולפתע ידע שהקול קול בתו, אף שלא הייתה לו בת”

תמונות מחיי היחיד, השניים, המשפחה והרבים באלבום היומיומי והטמיר של הדורות בקובץ החדש של רבקה מרים.

קֹבֶץ סִפּוּרִים עַל הַיֶּלֶד שִׁילוֹחַ, עַל אִמָּא שֶׁלּוֹ נָטַלְיָה וְעַל אַבָּא שֶׁלּוֹ יְהוֹסֵף, עַל שִׁמְרִי הֶחָבֵר שֶׁלוֹ, עַל עוֹד כָּל מִינֵי, וְגַם עַל מַה שֶּׁאֵין לוֹ הַתְחָלָה וְאֵין לוֹ סוֹף.

קובץ שמתחיל בסיפורים קצרים, נבדלים, שמשתלבים ונארגים בהדרגה זה בזה, כשהדמויות חוזרות ועוברות בהם, רצוא ושוב.

אי אפשר שלא להבחין בקול המיוחד של רבקה מרים, המלווה אותנו, קוראי השירה העברית, כבר עשרות שנים. שירתה מתייחדת במפגש בין האישי והלאומי, לדורותיו, מימים קדמונים ועד היום. היא שואבת את כוחה ממקומה ברצף של ההיסטוריה היהודית. כתיבתה מצטיינת בעדינות וברגישות, בעין בוחנת המתבוננת פנימה והחוצה ובעָצמה מאופקת.