בתדר העדין והייחודי שלו, ספר שיריה הראשון של הילית חמו-מאיר משייט באוויר השירה העכשווית כעטלף הפורש זוג כנפיים מדויקות. שיריה של חמו-מאיר עומדים בזיקה ישירה עם יצירתן של משוררות עבריות ולא עבריות, עכשוויות וגם קלאסיות: דליה רביקוביץ, תרצה אתר, זלדה, נורית זרחי, אנה הרמן, וגם אמילי דיקינסון, סילביה פלאת ואן סקסטון – די להביט בציטוטים שבחרה חמו-מאיר להעמיד בראש כמה משיריה כדי להתוודע אל מרחב ההתייחסות המובהק של יצירתה.
הספר "דג המחשבה" כולל שירים השייכים לשתי סוגות שונות: לצד שירים ליריים קצרים, יש בו גם שתי פואמות ארוכות וכמו-עלילתיות: "השכם בבוקר" ו"פתח לי חלון". שתי אלה הן יצירות יוצאות-דופן בנוף השירה הנכתבת כיום בישראל, הן מבחינת היקפן והן מבחינת אוצר הדימויים שלהן: דימויים ססגוניים, עשירים, כמעט סוריאליסטיים לפרקים.
לנוכח העושר הדימויי והסגנוני של הפואמות, שיריה הקצרים של חמו-מאיר מפתיעים בלקוניות שלהם. עם זאת, ככל שקוראים בשירים הללו וככל שמתוודעים לקולם הדק והמיוחד, הולך ומתבהר כי הלקוניות המכוונת הזאת אינה אלא מעטה חיצוני. לא זו בלבד שאין היא מעמעמת את העולם החווייתי והרגשי שמתארת המשוררת, אלא להפך: היא מעמיקה ומדייקת אותו בחוכמה ובעדינות בלתי-מצויה.
כבר בשיר הפותח את הקובץ ("מהפכה") משרטטת חמו-מאיר, באירוניה חריפה, את גבולות הגזרה של עולמה השירי: היא מבקשת – בזעיר אנפין – לחולל מהפכה, לא פחות. אך היכן תתחולל המהפכה הזאת? "בין קיר לקיר". עולמה הגאוגרפי וגם המטפורי הוא עולם הבית, עולם הפרוורים, עולמם של חיי היומיום. עולם של פרוזה גמורה, לכאורה. אך בתוך היקום השגור והנדוש הזה היא מוצאת מטמונים בלתי משוערים של יופי. קולה של חמו-מאיר הוא קולו של לוייתן הלילה הגר בחדרים סגורים, ושוחה בשתיקות בין אנשים ("לוויתן", עמ´ 11).
הקשיבו לקול הייחודי הזה: מי שיידע להקשיב לתדר הנבדל שלו יפיק ממנו לא רק מעוף, אלא גם יופי רב.

ספר השירה השלישי של סיון בסקין, אחותי יהונתן, רואה אור כשש שנים אחרי קודמו, ובמרוצת השנים הללו הלכה שירתה והשתכללה, הלכה והעמיקה, והוסיפה גוונים של דיוק ושל כמיהה. אחותי יהונתן, על ששת פרקיו השונים, הוא ספר בשל ומרגש של משוררת העומדת בשיא כוחה היצירתי.
בפרק הפותח, "דלותך הזוהרת" (כותרת הלקוחה משירה של לאה גולדברג "משירי ארץ אהבתי"), חוזרת בסקין אל ילדותה בווילנה, העיר הרב-תרבותית והיהודית מאוד, שבה גדלה ושאותה עזבה בהיותה כבת ארבע עשרה. במלאכת כתיבה מלאת רגש אך חפה מכל רגשנות, היא דולה מתהומות הזיכרון את דיוקן רחובות ילדותה ואת דיוקן בני משפחתה ויקיריה שאינם עוד, ומעמידה אותם אל מול עינינו בשורות שיר מרהיבות, הנחקקות מיד בתודעה.
בפרק "שכנים" יוצאת בסקין למסע מלא פיכחון וגעגוע בין הבתים השונים שבהם התגוררה: החל בדירות הצפופות של ליטא הקומוניסטית, דרך שנותיה הראשונות בישראל כנערה בקיבוץ וכסטודנטית בחיפה, ועד להווה התל-אביבי. גיבוריו הבלתי-צפויים של המסע הזה הם השכנים שליוו כל אחת מתחנות חייה, פסיפס שלם של דמויות יוצאות דופן ונוגעות ללב.
המחזור "שמונה תרגילים מאוחרים בקומפוזיציה" הוא תיאור שובר-לב ויפהפה של שלבי הפרידה מבן זוג אהוב, מוזיקאי. בסקין מתארת את שקיעת האהבה, ומציגה אותה משמונה זוויות ראייה (ושמיעה) שונות, הסובבות כולן סביב מטפורה מסחררת אחת: המוזיקה והנגינה.
דווקא בשיריה התל אביביים ביותר, המרוכזים ברובם בפרקי הספר הבאים - שירי אהבה, שירי אם לילדיה, שירי נוף עירוני ושלל שירי "ג´ז ארצישראלי" - ניתן להבחין בהשפעה מובהקת של השירה הרוסית המודרניסטית. אבל בסקין היא גם משוררת עברית עד לשד עצמותיה. הכתיבה שלה חוגגת את העברית, ומלהטטת בה במוזיקליות עוצרת נשימה. ב"אחותי יהונתן" פונה יכולת נדירה זו לאפיקים חדשים: אל הווירטואוזיות שאיפיינה את יצירתה המוקדמת מצטרפות כעת שלל התנסויות פרוזודיות, הפותחות בפני השירה העברית נתיבים צורניים ומוזיקליים חדשניים.
במבנהו הארכיטקטוני, במאפייניו הצורניים וגם בנושאים שהוא עוסק בהם, "אחותי יהונתן" הוא ספר יוצא-דופן מאוד בנוף השירה העברית העכשווית, ועל כך כבר מעיד שמו האניגמטי והטורד מנוחה. טלו את הספר הזה והתוודעו לשירתה הייחודית  כל כך של סיון בסקין: שירה של לב ושל מוח, שירה של רגש ושל תבונה.

קשרים גלויים וסמויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב

מבחר חדש וממצה משירי נתן אלתרמן, החל בספר ביכוריו פורץ הדרך ´כוכבים בחוץ´ (1938) ועד ספר שיריו האחרון ´חגיגת קיץ´ (1965). הספר, במתכונת-כיס, מאפשר לקוראות ולקוראים להתוודע לראשונה אל יצירתו של המשורר או להיפגש מחדש עם שיאיה. יש בו שירים רבים שהולחנו ומוּכּרים לַכול (דוגמת "פגישה לאין קץ", "האֵם השלישית" ו"שיר משמר") וכן ייצוג לאפיקי הכתיבה השונים של אלתרמן: מבחר משירי "הטור השביעי" וכן מפזמוניו.

זהו חידוש לסדרת ספרי-הכיס האהובה והוותיקה "זוטא", אם כי תוך בחירה שונה של השירים והגשתם במתכונת עכשווית. את הספר ערך פרופ´ עוזי שביט, חוקר יצירתו של נתן אלתרמן.

שירת הנשים העברית, שהתלוותה לשירת הגברים החל בשנות העשרים של המאה הקודמת. ניסתה בדרכים שונות למצוא את קולה הייחודי. אחת הדרכים הללו, הנועזת שבהן, היתה השמעתו של "קול אורפיאי". קול זה הציב תחרות "נשית" לקול"הגבוה" ביותר של השירה הביאלקאית והמשכיה: לעומת השירה הכמו "נבואית" הרברית דיבר קול זה לא רק על אהבה לגבר ולילד ועל טיפוח משפחה (לה "ציפה" הממסד הספרותי הגברי ואותה עודד) אלא דווקא על החתירה אל ה"רוחני" המטאפיסי, אפילו אל המופשט.

שירת הנשים העברית, שהתלוותה לשירת הגברים החל בשנות העשרים של המאה הקודמת. ניסתה בדרכים שונות למצוא את קולה הייחודי. אחת הדרכים הללו, הנועזת שבהן, היתה השמעתו של "קול אורפיאי". קול זה הציב תחרות "נשית" לקול"הגבוה" ביותר של השירה הביאלקאית והמשכיה: לעומת השירה הכמו "נבואית" הרברית דיבר קול זה לא רק על אהבה לגבר ולילד ועל טיפוח משפחה (לה "ציפה" הממסד הספרותי הגברי ואותה עודד) אלא דווקא על החתירה אל ה"רוחני" המטאפיסי, אפילו אל המופשט.

מפגשי אהבה חטופים בחדר מלון מרופט ליד הנמל או בקיטון אחורי של חנות סדקית, תחושת אשמה מתמדת שאך מְלַבָּה את היצר ומסעירה את החושים, עלמים לוונטיניים דקי גזרה, דוברי יוונית, ערבית, איטלקית או צרפתית, הצועדים ברחובות עירם הקוסמופוליטית ומחפשים אהבה, ועולם יווני-הלני שלם, היסטורי ומיתי, של נפשות חדורות תשוקה – אלה הן אבני הבניין שמהן עשויה שירת הארוֹס הגדולה של קונסטנדינוס קָוואפיס.

בעֵבֶר אמיר אור תרגם בחר וכינס ממיטב השירה העולמית החל בקלסיקה העתיקה ועד משוררי ימינו. באסופה זו מתרגומיו הנבחרים הוא מזמין אותנו למסע תרבות מרתק: "עֵבֶר" מביא אל העברית בתִרגום רענן נכסי צאן ברזל של היצירה העולמית מארבע יבשות, ובין השאר מיצירות המופת של סאפפו, קטולוס, רוּמי, שייקספיר, גתה, טגור, ייטס, ג´וּבראן, פאונד, וקארבֶר.

מלבד תרגומיו של אור מיוונית עתיקה, לטינית ואנגלית, כלולים ב"עֵבֶר" גם שירים מאכדית, צרפתית, יפנית, גרמנית, ערבית, רוסית ושפות נוספות, שתרגם אור בשיתוף עם אריאל הירשפלד, נתן וסרמן, סאלוה נקארה, מרגלית פינקלברג ועוד.

 
אֵלֶּה אוֹמְרִים גְּדוּד עָרוּךְ שֶׁל רוֹכְבִים,
אֵלֶּה - שֶׁל רַגְלִים, וְאֵלֶּה - שֶׁל סְפִינוֹת
הַיָּפֶה הוּא מִכֹּל עַל הָאֶרֶץ הַשְּׁחוֹרָה;
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: זֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹהֲבוֹ.

כשהמחט יורדת אל הרצועה הראשונה בתקליט, צליל סינתיסייזר רחוק מתקרב מן האופק בסאונד אלקטרוני, מתמשך. הפסנתר מצטרף אליו, אחריו נכנסות הגיטרה האקוסטית, הגיטרה החשמלית וגיטרת הבס ולבסוף התופים. כך זה מתחיל...
"וכאפתח את הדלת" הוא מסע בעקבות אלבומה של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים", אל מדינת ישראל של אמצע שנות השבעים, זו שנולדה מחדש בין מלחמת יום כיפור לבין הסכמי השלום עם מצרים.

ברכבת לנהריה: השכם בבוקר אישה יוצאת מביתה. נוסעת ברכבת. מסתכלת מבעד חלון הרכבת.
חיה דרך חלון הרכבת, יום יום, הלוך ושוב.
הרכבת מתקדמת והעין הפנימית מתבוננת אחור, על אנשים, אירועים, חלומות ומקומות.
אט אט הופך הקרון לביתה. והמסע (שלא ברור אם מוביל לאי אן) להווייתה.

הקינה על עלי ועל שירה: ביום ה30 ביולי 2015 ערב ט"ו באב תשע"ה נרצחה שירה בנקי בת 16 תלמידת התיכון שליד האוניברסיטה, כשצעדה במצעד הגאווה בירושלים.
ב 31 ביולי 2015, בט"ו באב לפנות בוקר הושלכו בקבוקי תבערה לעבר שני בתי מגורים בדרום-מערב העיירה דומא. כתוצאה מכך נהרג עלי סעד דוואבשה, בן 18 חודשים, ונפצעו אנושות הוריו (שמתו מפצעיהם) ואחיו בן הארבע (שנותר בחיים.)

לי ממן כותבת שירים מהודקים ומוקפדים על אודות חוויות חיים פרועות ומשלהבות. בכנות גדולה ובלשון בלתי-מאומצת ובלתי-מזויפת, השואבת מן המדרש ומן המקרא, מן התרבות הישראלית ומן השירה העברית החדשה, כותבת ממן על חיפוש אהבה ועל חיים צעירים. שיריה אינם מבקשים לערפל את החוויה שהם שואבים ממנה, אלא להפך: לחשוף טפח.

זהו ספר השירים השני של רעיה המאיר שזועקת את וידוייה בין שורות השירים החדשים הנפרשים על פני נושאים שונים.

ייחודו של ספר זה היא הכנות שלו, הספוגה בנועם ומלמדת אותנו כוחה של ענווה. זהו סיפרו הראשון של יהודה ויטלזון, שבו הוא מבקש לבטא את אהבתו ליקיריו,  את מחויבותו לעם ישראל ואת הכרת הטוב והכיסופים לאלוהי ישראל.

ספר השירים השמיני של נועם ויסמן, נכתב בפרץ התחדשות של כמה חודשים, מתפתח ןמתעצם כפי שמשתקף בשירים, המופיעים בספר על פי סדר כתיבתם.

חלקו הראשון של הספר משתעשע בשפע אפשרויות דמיוניות. בחלקו השני, עובר המחבר לזמן קוהרנטי.

הספר ״זריחה״ הוא אודיסיאה בין תחנותיה המגוונות של אהבה מדומיינת.

ספר השירה הראשון של עלמה מרים כץ

אוסף שיריה של אנה בלנדיאנה, סופרת רומניה. תרגם: משה ב. יצחקי

ספר השירה העשרים של יורם בק

שירה מתבוננת, שמציירת תמונות נוף פנימי וחיצוני, שירה לירית מתנגנת, מגוננת מפני רעשי החיים, מביטה על העולם דרך עדשות ההגיון והרגש גם יחד.

ספר שיריה של חיותה עזגד

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי כִּתָּה ד´, הַנְּחוּשִׁים לְהַשִּׂיג אֶת מוֹרָתָם בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ לִפְנֵי שֶׁתַּגִּיעַ לַחֻפָּה, הָיָה בְּיָדָם דְּבַר-מָה שֶׁבִּלְעָדָיו, כָּךְ הֶאֱמִינוּ, הִיא לֹא תּוּכַל לְהִתְחַתֵּן.

סיגלית אליהו כותבת על מנעד הרגשות שאנו חווים, על התמודדויות היומיום, ולרוב מתוך הנאה וכאמצעי לביטוי עצמי.

אוסף שיריו של זאב לבני שלא פורסמו מעולם

שירה אוטוביוגרפית אמיצה מספיק כדי לערוך עם עצמה חשבון שלא נגמר, וכך היא מנהלת עם עצמה דיאלוג שאין לו סוף.

תמונות קצרות מחיי היומיום אשר במרכזן עומדת שכונת הדר הכרמל בחיפה על כל העליבות והפאר שבה.

אסופת שירים פרי זיכרונות ילדות בקרב ניצולי שואה, ושעות מרגשות ממסעותיה של המחברת בפולין וצ´כיה כמדריכת נוער

אוסף שירים המוקדשים לארץ ישראל

שיר נולד בראש ומתממש ברעיונות המושפעים מן החוויות ומן הצורך לשתף את הזולת, להיחשף ולתת.

אוסף שירים מאת מיכל גונן

בספר שיריה הרביעי ממשיכה רחל את הקו הפואטי של ספרה הקודם. בשירי טבע מתובלים, בארס- פואטיקה ובנגיעות של שירי אהבה.