אדם פשוט

אני מתחיל לחיות את חיי לאחור," מלמל עמוס חרישית כמשיח עם עצמו. יודע כי אין להשיב את העבר ושמע את עצמו מנסח בקול כמדגיש את התובנה המאוחרת, "אלה הם חיי לטוב ולרע, אם אני רוצה לשנות, אוכל לעשות זאת מכאן והלאה, ובלבד שלא לחזור לאחור." אדם פשוט, ספרו הרביעי של אמנון גולץ, הוא סיפור חייו של עמוס, חבר קיבוץ שבשעת משבר, החליט יום אחד לצרור בתיקו בגדים אחדים וחפצים הכרחיים, ולצאת לבדו אל פסגת הר בודד הרחק מקרבת אנשים ושאונם. שם, בבדידות שבבחירה, תוך חתירה בלתי  מתפשרת  להתבוננות בעלילת חייו  הרצופה אכזבות, כישלונות, כאב מייסר המלווה אותו כצל, והתמודדות  עם רגשי האשם שאינם מניחים לו כלפי הוריו, רעייתו וילדיו,  הוא נוגע בתהומות נפשו וחותר לפענח את מקורם. אל מסכת חיים מיוסרת זו, נרקם גם אריג עשוי חוטי אהבה וגאולה במעשה היצירה שבכוחם לחלץ אותו משברונו. מבעד לעולמו  של ילד , נמסר גם סיפורה הציורי ורב החיות של נורדיה, שכונת הפחונים בפאתי תל אביב של שנות ה- 40, על דמויותיה, עוניה,  מצוקותיה, היחסים המורכבים, הסכסוכים, התקוות הצנועות,  התשוקות החבויות, והאחיזה בחלום על חיים מאירי פנים יותר.זהו סיפורו של איש, שדווקא המחלה מוליכה אותו אל פיענוח מסכת חייו, אל הנוחם שבהשלמה, ובסליחה  המשיבה אותו אל חיק אוהביו.