אהבות בצל המלחמה

...כך ישבה והרהרה תלמידת הכיתה התשיעית, נערה בת שש-עשרה, מלאת חיים ושמחה. אף עננה לא העיבה על חייה העליזים וחסרי הדאגה. לו היה בא מישהו באותו ערב, מנחש את עתידה ומנבא שכעבור שש-עשרה שנה, ערב ראש השנה, היא תרצה לשלוח יד בנפשה, ולאחר ניסיון שלא יצליח תשב לכתוב ספר זה, ספר על שנים ארוכות, על אכזבות, על אהבה ונאמנות שאינן שוות פרוטה ותשוחח עם ילדיה בשפה אחרת, זרה ורחוקה, לא את כל אלה היו לוחשים על אוזנה באותו ערב, הייתה פורצת בצחוק מצלצל וקוראת: "אילו שטויות! מה לי ולכל הצרות האלה? לי מצפה עתיד שהכול יתקנאו בו: לאיזו נערה יש כל כך הרבה נערים המאוהבים בה? מיהו שישיג אותי בקפיצה לגובה? מיהי העורכת הראשית של עיתון הקיר בבית הספר?...

ספר זה מאגד בתוכו שלושה סיפורי אהבה של שלוש נערות מתבגרות כשברקע משתוללת מלחמה איומה. היכולת של אותן הנערות לאהוב ולשרוד את המלחמה בלי לאבד צלםפ אנוש ובניגוד לכל הסיכויים להמשיך בחייהן.

שרה רוזנפלד התחנכה כנערה רוסית קומוניסטית לכל דבר, עתידה היה מובטח וכל דאגותיה היו להגשים את חלומה וחלום הוריה - לרכוש השכלה וללמוד. במהלך מלחמת העולם השנייה שרה עברה ממקום למקום ונאלצה להסתגל לשפה חדשה, אנשים חדשים, ועבודות שונות, ביניהם שרטטת במפעל מטוסים ועיתונאית. סיפוריה של שרה רוזנפלד נכתבו ברוסית על גבי פתקים במחברת קטנה במטבח, ברכבות ובדרכים המפותלות.
שרה רוזנפלד עלתה לארץ עם בעלה וילד בין חמש, החיים היו קשים מאוד, ללא משפחה וללא פרנסה. האי התאלמנה בגיל צעיר ונותרה לטפל ולפרנס את שני ילדיה. היא עבדה 16 שעות ביממה לפרנסת משפחתה ולכן לא פירסמה עד כה את ספריה, שיריה ופזמוניה שבחלקם הולחנו.