אורתודוקסיה הומאנית

אישיותו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ התאפיינה כנטועה בבית המדרש ובאקדמיה - תלמיד חכם ופילוסוף, רב קהילה ומרצה במקצועות היהדות. הוא הוסמך לדיינות על ידי גדולי החכמים שלפני השואה, ובמקביל כתב דוקטורט באוניברסיטה של ברלין. במשך כחמישים שנות יצירה, במהלך המאה העשרים, הוא כתב כעשרים ספרים בתחומי ההלכה, מחשבת ההלכה, הגות פילוסופית, מקרא ותיאולוגיה, בנוסף למאמרים רבים בכתבי עת.
שיטתו ההלכתית מהווה מיזוג נדיר בין הלכה למוסר, בין המסורת לרוח הזמן, בין הנצחי לבין החולף. משנתו העיונית והמעשית מאפשרת לדתי המודרני לאמץ את ההלכה כגורם מעצב זהות, מבלי שיאלץ לחיות בו בזמן בשתי זהויות מקוטבות מבחינה ערכית, דתית וחילונית. הישג זה של ברקוביץ התאפשר הודות לצירוף מיוחד של רגישות מוסרית, ידע פילוסופי רחב והשכלה תורנית מעמיקה. על אף החשבון ההיסטורי הנוקב שברקוביץ עורך עם הציוויליזציה המערבית בעקבות אירועי מלחמת העולם השנייה באירופה, ביקורת זו אינה מבטלת בעיניו את ההישגים הראויים של התרבות המערבית בתחום המוסר וערכי החירות האישית. יהודית אותנטית, לפי ברקוביץ, מחייבת נוסף על קבלת תורה מסיני גם הלכה אותנטית, המשחזרת את רוח התורה שבעל-פה מתקופת חז"ל, הלכה שבעצם בונה גשר אמיץ בין התורה לחיים.