או זכרון הילדות/גורג פרק

ספרו ה"אוטוביוגרפי" של ז'ורז' פרק מורכב משתי עלילות (כולל חילופי גירסאות) המספרות לסירוגין, לכאורה בלי כל קשר ביניהן. באחת שברי זיכרונות של מה בכך, ערפל צללים, על ילדותו במלחמת העולם. בשניה הוא בודה מחדש תקנון מפרט של חייה של חברה שכולה מיוחדת לספורט על אי קטנטן בארץ האש. חברה זו בדה תחילה בגיל 12, אבל הפרטים נשתכחו ממנו. דומה שהיא בנויה על פי האידיאל האולימפמי, אך בהדרגה היא נחשפת כמפלצת טוטליטארית מהלכת אימים, מחנה ריכוז רבתי - מטאפורה הצוברת כוח מעמוד לעמוד. הזיכרון צנום, רובו שיכחות, ספקות והשערות. השואה אינה ניתנת לתיאור ישיר. תפיסתו של פרק מנוגדת לזו של פרוסט. שום שיחזור אינו אפשרי באמת - נותרו רק הבדיה או החצי בדיה ("זיכרון פוטנציאלי, אוטוביוגרפיה אפשרית"), והכתיבה בהווה, ומה שנוצר מהצלבתם של גירסאות וטקסטים שונים זה מזה.

פרק עצמו כותב על גב העטיפה במהדורה הצרפתית: "יש בספר הזה שני טקסטים המובאים, בפשטות, לסירוגין: למראית עין כמעט דומה שאין דבר המשותף להם, ובכל זאת הם שזורים זה בזה לבלי התר, כאילו אין האחד יכול להתקיים בלי האחר, כאילו מעצם הפגישה ביניהם, מן האור שהם זורים זה על זה מרחוק, אפשר שיתגלה מה שאינו נאמר עד תומו באחד, ומה שאינו נאמר עד תומו בשני, אלא רק מה שנאמר בנקודת החפיפה הרופפת שלהם."
אחד הטקסטים האלה שייך כל כולו לתחום הבידיון: זהו רומן הרפתקאות, המשחזר, בשרירות אך לפרטי פרטים, פנטסיה ילדית על קריה המנוהלת לאור האידיאל האולימפי. הטקסט האחר הוא אוטוביוגרפיה. סיפור מקוטע של ילדות בצל המלחמה, סיפור דל מעללים וזיכרונות, עשוי מרסיסים פזורים, מחסכים, משיכחות, מספקות, מהשערות, מאנקדוטות צנומות. לעומתו, רומן ההרפתקאות יש בו משהו גראנדיוזי, ואולי מפוקפק. כי הוא מתחיל לספר סיפור אחד ולפתע, ללא התראה, מפליג אל סיפור אחר: בתוך הנתק הזה, בתוך השבר הזה, המשהה את הסיפור סביב ציפיה לא מחוורת, מצויה נקודת הזינוק של הספר כולו: אותן נקודות השהיה, שחוטיה הקרועים של הילדות ומירקמה של הכתיבה נתלים בהן.