איילת אווזה, קרטון

חֲמִשָּׁה בַּרְוָזִים יֵשׁ לְאַיֶּלֶת,
חֲמִשָּׁה אֶפְרוֹחִים,
וּכְשֶׁהִיא צוֹעֶדֶת, מְטַיֶּלֶת,
אַחֲרֶיהָ הֵם הוֹלְכִים.
פִּתְאוֹם בּוֹרְחִים הַבַּרְוָזִים,
נֶעֱלָמִים אֶחָד־אֶחָד.
הַאִם אַיֶּלֶת תִּשָּׁאֵר בַּסּוֹף לְבַד?

כָּל סִפּוּרֵי אַיֶּלֶת,
גִּבּוֹרַת סְפָרֶיהָ שֶׁל רִינַת הוֹפֶר,
שֶׁהָפְכָה לְאַחַת הַדְּמוּיוֹת
הָאֲהוּבוֹת עַל הַיְּלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל: