איך מודדים אהבה

רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד / סיגל בן עמרם

אֲנִי מִתְעַרְסֵל בְּקַעֲרַת בִּטְנֵךְ

טוֹבֵל בְּמַיִם רַכִּים וְהַכֹּל שָׁפִיר.

אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ לְקֶצֶב לִבֵּךְ

נִזּוֹן מִדַּם הַחַיִּים וְהַכֹּל בָּהִיר.

אֲנִי מִתְפַּעֵם מִקּוֹלֵךְ הַזַּךְ

חֻמֵּךְ מְלַטֵּף אוֹתִי. יָדַיִךְ שְׁלֵווֹת.

אֲנִי מִתְעַנֵּג עַל עָצְמַת הָרֹךְ

גּוּפֵךְ מְגוֹנֵן עָלַי. נְשִׁימוֹתַיִךְ טוֹבוֹת.

עוֹד מְעַט תִּשְׁלְחִי לִי סִימָן

לָצֵאת לְמַסַּע חַיַּי, לִנְשֹׁם בְּעַצְמִי.

אָז אֶפְקַח אֶת עֵינַי אֵלַיִךְ

אֲגַשֵּׁשׁ אֶת רֵיחֵךְ וְאֵדַע אֶת שְׁמִי.

אָז אֶפְגֹּשׁ אֶת מְאוֹר פָּנַיִךְ

אֶתְכַּרְבֵּל בְּחֵיקֵךְ וְאֶקְרָא לָךְ: אִמִּי.

לפנינו משוררת החוקרת את סביבתה במבט בוחן, בהלמות לב עקבית, ביד מדודה, בנפש רוגשת, בשובבות של ילדה, במוזיקליות ובהומור חי ובועט. דומה שדבר לא נעלם מעיניה החוקרות של סיגל - מורכבותם של היחסים בין בני זוג, בין בני משפחה, מכאובי הגוף, משמעות האובדן והזיכרון ועוד. היא צופה בעולם שאין בו אלוהים ושבו המלאכים "באים והולכים". היא שואלת שאלות, כאשר "איך מודדים אהבה?", השאלה שנתנה לספר את שמו, היא אחת השאלות המרכזיות בעולמה הפיוטי. מר מוות מבקר אצלה לעיתים והיא אומרת לו: "ידעתי חיים של טעם / מעולם לא היו לי תשובות."

ואכן סיגל חיה עם הסתירות בעולמה בשלום. גם עם העובדה שכשרון הכתיבה הפורץ שלה מקבל את ביטויו, רק עכשיו, בספר ביכורים זה, אחרי שנים רבות של כתיבה. יש כאן בחירה מודעת בהתבוננות חודרת של חוקרת עם לב המפליאה לראות את התמונה הרחבה, הכוללת, ואת עצמה כעדה בתוכה. התבוננות זאת הולידה בין השאר את השיר 'רואה את הנולד'.

                                                                                                             סמדר שרת