אישה מספרת לך

באחד הימים ארזה תיק קטן ונסעה אליו. ברכבת נסעה, וים כחול מנצנץ בזהרורי שמש נצמד אליה. קריצות מבוישות הציצו משמלתה, שתפרה במיוחד לפגישה המחודשת. לראשונה העמיקה קצת את המחשוף. חשבה על שמלת כלולותיה, על האנשים בקרון הרכבת, מביטים בה כאילו היו אורחים בחתונתה. 

הרכבת משקשקת, והעצים אצים, נסים על נפשם. במרחב המתנועע גפן חובקת בית לבן קטן. הבית והגפן נעלמים, אבל לא רינה. היא אל העתיד שלה נוסעת.

ישראל, שלהי שנות השישים. בין המעברה לשיכונים, בין הקיבוץ לכרמל, ארבע נשים משתוקקות לאהבה, מחפשות הבנה, רודפות חלומות. 

רינה, שנולדה יתומה, נושאת את עיניה לאחותה הגדולה אורליה– מלכת היופי של המעברה, שאינה חוסכת את שבט לשונה מאיש, אבל עליה שומרת כנמרה. רוחמה, אחותן למחצה, נכרכת אחרי שתיהן, ובבית יראה משלמה, בעלה. והחברה מהכרמל, ורדה, סופרת ומשוררת חסרת מנוח, מסכסכת את תמונת עולמן עם מילים שאינן מכירות ותשוקות שלא העלו על דעתן. לאורך השנים הן יודעות בעלים ומאהבים, מפחי נפש ומכאובי לב, צחוק מתגלגל ויופי עוצר נשימה. 

לידיה בר־אב נולדה בלוב. את רוב ילדותה וחלק מנעוריה עשתה בצריף קטן, יחד עם הוריה ושמונת אחיה במעברת גילעם. המעברה היא אפוא תבנית נוף ילדותה של לידיה, וכמו בספרה הקודם, "זעקי מעברה אהובה" גם ב"אישה מספרת לך" היא מבקשת לספר עליה, ועל החיים השוקקים שבעבעו בה. הפעם היא מרחיבה את היריעה כאשר היא מלווה את גיבורותיה – שלוש אחיות ואחות נפש אחת – אל המחוזות שמעבר למעברה: לא רק הקיבוץ, העיר וחוץ לארץ כשמות של מקום, אלא גם כמחוזות של גדילה, של חלום.

לידיה בר־אב מתגוררת היום בישוב הקהילתי עדי עם בעלה אברהם בר־אב, סופר גם הוא. בעבר פרסמה כמה קבצי שירה בספריית פועלים, בהוצאת עיתון 77 ועוד. השירה נוכחת מאוד גם בפרוזה של בר־אב: לשונה הפיוטית, רגישותה, והאופן שבו היא מבחינה גם בפרטים הקטנים ביותר מקנים ל"אישה מספרת לך" איכויות שנדיר למצוא בספרות העברית. איכויות אלה, בצד עולמות התוכן שאינם זוכים לאזכור תדיר בספרות המקור, הופכים את "אישה מספרת לך" ליצירה ייחודית בעלת ערך בפסיפס התרבותי הארץ־ישראלי.