איש שוכב וחולם

ווֹלף‭, ‬בלש‭ ‬פרטי‭ ‬כושל‭, ‬פועל‭ ‬בלונדון‭ ‬האפלה‭ ‬והרטובה‭. ‬הוא‭ ‬רדוף‭ ‬זיכרונות‭ ‬של‭ ‬עתיד‭ ‬שאולי‭ ‬התרחש‭ ‬ואולי‭ ‬לא‭ ‬התרחש‭, ‬ונרדף‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬הווה‭ ‬מסוכן‭, ‬מלא‭ ‬בפשיסטים‭ ‬ובנאצים‭ ‬שנמלטו‭ ‬מגרמניה‭. ‬כשמגיעה‭ ‬אליו‭ ‬איזבלה‭ ‬רובינשטיין‭, ‬יהודייה‭ ‬עשירה‭ ‬שמחפשת‭ ‬את‭ ‬אחותה‭ ‬שהוברחה‭ ‬מגרמניה‭ ‬ונעלמה‭, ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬יודע‭ ‬לאיזו‭ ‬צרה‭ ‬הוא‭ ‬נקלע‭. ‬ באותה‭ ‬העת‭, ‬או‭ ‬שאולי‭ ‬בעת‭ ‬אחרת‭ ‬לגמרי‭, ‬שוֹמֶר‭, ‬כותב‭ ‬שוּנְד‭ - ‬רומנים‭ ‬קטנים‭ ‬וסנסציוניים‭ ‬ביידיש‭ - ‬שוכב‭ ‬על‭ ‬דרגש‭ ‬במחנה‭ ‬ההשמדה‭ ‬אושוויץ‭ ‬וחולם‭ ‬על‭ ‬עולם‭ ‬אחר‭ ‬שבו‭ ‬הוא‭ ‬שוכב‭ ‬על‭ ‬חוף‭ ‬ים‭ ‬טרופי‭, ‬כשבטנו‭ ‬מלאה‭, ‬והוא‭ ‬מחייך‭ ‬וכל‭ ‬שיניו‭ ‬בפיו‭, ‬ומשפחתו‭ ‬מאוחדת‭. ‬דמיונו‭ ‬מאפשר‭ ‬לו‭ ‬לחרוג‭ ‬מן‭ ‬המקום‭ ‬המצמית‭ ‬ולדמיין‭ ‬עלילות‭ ‬על‭ ‬עיר‭ ‬אפלה‭ ‬ומעשים‭ ‬אפלים‭. ‬באורח‭ ‬פלא‭, ‬העלילות‭ ‬בדמיונו‭ ‬של‭ ‬שוֹמֶר‭ ‬מסתבכות‭ ‬ונושקות‭ ‬לקורותיו‭ ‬של‭ ‬וולף‭.‬  בקצב‭ ‬מסחרר‭ ‬ומבריק‭ ‬ותוך‭ ‬שהוא‭ ‬משתעשע‭ ‬באלגנטיות‭ ‬בממדים‭ ‬של‭ ‬זמן‭, ‬מקום‭ ‬ומסַפרים‭ ‬שונים‭, ‬לוקח‭ ‬לביא‭ ‬תדהר‭ ‬את‭ ‬הקורא‭ ‬למסע‭ ‬בהיסטוריה‭ ‬חלופית‭, ‬בפילם‭ ‬נואר‭ ‬ובמחנה‭ ‬אושוויץ‭ ‬עצמו‭, ‬בלי‭ ‬לאבד‭ ‬אף‭ ‬לא‭ ‬לרגע‭ ‬את‭ ‬השליטה‭ ‬המושלמת‭ ‬בסיפור‭ ‬המבריק‭ ‬שהִנדס‭. ‬ לביא‭ ‬תדהר‭ ‬גר‭ ‬בלונדון‭ ‬וכותב‭ ‬בעברית‭ ‬ובאנגלית‭.‬   “מהמם‭, ‬מצחיק‭ ‬וחריף‭... ‬לביא‭ ‬תדהר‭ ‬מזכיר‭ ‬לנו‭ ‬שבסופו‭ ‬של‭ ‬דבר‭, ‬גם‭ ‬בנסיבות‭ ‬הקשות‭ ‬ביותר‭, ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שיש‭ ‬לנו‭ ‬הוא‭ ‬סיפורים‭, ‬ובידיים‭ ‬הנכונות‭ ‬הם‭ ‬נשק‭ ‬מטיל‭ ‬אימה‭."‬‭ ‬הוושינגטון‭ ‬פוסט