אלי שלומיאלי

פַּעַם הָיָה יֶלֶד אֶחָד בְּשֵׁם אֵלִי,

אֲבָל אִמָּא וְאַבָּא וְסָבְתָא וְסַבָּא,

כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ אֵלִי שְׁלוּמִיאֵלִי.

אֵלִי שְׁלוּמִיאֵלִי מַפִּיל הַכֹּל עַל הָרִצְפָּה, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִים לוֹ, הַחֲטִיף שֶׁבְּיָדָיו מִתְפַּזֵּר לְכָל כִּוּוּן וְהַצַּלָּחוֹת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא נִשְׁבָּרוֹת.

לְכָל יֶלֶד תְּכוּנוֹת מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן חֵלֶק מֵהַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ, הַמְּיַחֶדֶת אוֹתוֹ. כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְיַלְדֵּנוּ לְגַבֵּשׁ אֶת הַזֶּהוּת הָעַצְמִית שֶׁלּוֹ, עָלֵינוּ רֵאשִׁית לְקַבֵּל אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁהוּא, כְּמוֹ גַּם אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבְּתוֹכֵנוּ. זֶהוּ סֵפֶר מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה עַל קֹשִׁי, עַל הִתְגַּבְּרוּת וְעַל רָצוֹן וֶאֱמוּנָה שֶׁמְּנַצְּחִים כָּל מִכְשׁוֹל.

בְּהוּמוֹר וּבַחֲרוּזִים כּוֹתֶבֶת אֱלִינוֹר חוּרִי זִיסְבֵּרְג, קְלִינָאִית תִּקְשֹׁרֶת, סִפּוּר הַמְּבֻסָּס עַל סִפּוּר אֲמִתִּי, שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ הָיְתָה, וְעוֹדֶנָּה, אֵלִי שְׁלוּמִיאֵלִי.