אלרפות

אַלְרַפּוֹת: רשמים בעקבות שירת הבית של אבות ישורון / חובב רשלבך

אורחים: רותי בן יעקב, אלי דנקר

פירוק בית מספר 3־5 בברדיצ׳בסקי החל כשפגשתי את חוקרת הספרות מאמריקה בעודה משוחחת עם הדיירת שגרה מתחתַי, בבית מספר 7. הן עמדו בחוג האור הצהבהב והדליל שנאבק באפלולית הערב; שהתנגד לחשכת־הליל שפָּשׂתה בענפי העץ הענק שליד בית מספר 4. ידיהן המוצללות של הדוברות נעו וזעו ומשכו את תשומת ליבי. התקרבתי אליהן לרגע וביקשתי להשתתף בצערה של שכנתי על מות אביה. בעודי מתרחק שבריר־שיחה נקלט באוזניי וחשף בפנַי שהמלומדת הגיעה ארצה במיוחד: עקב התעניינותה בשירֵי ׳הבית׳ שבִּזְמַן / בְּנִיָּתוֹ ... / הֹלֵךְ וְנֶהֱרָס.

(חובב רשלבך, פרגמנט מתוך השיר המרובע 'החניון 2018/2025')

מהו הבית כ׳מקום׳ עבור המשורר אבות ישורון? ומהו עבורו ׳מקום ללא עכשיו׳? באחרית ימיו, ישורון מבטא בקובץ שיריו הבשל ׳אין לי עכשיו׳ (1992), תודעה של ׳אני׳ שמעוגנת ברעיון הבית כמרחב שמתפרק ונבנה בו־זמנית. תודעת ׳אני׳ שנעה במרחב הקיום ומתייחסת אל ה׳רגע׳ דרך זיכרונות העבר לצד צפיה כלפי המוות. באסופת השירים וממרום גילו, ישורון מבסס את עמדתו הפואטית בשירה שעניינה היחס בין הגוף והרוח. מעמדה זו ניכר שכתיבתו אודות ׳הבית׳ נובעת מתחושה של היות־על־סף־חידלון; והכתיבה בקירבת הקץ מעוררת בגופו־החי, ההולך ונחלש, פעימות רוח־יוצרת שמתגלמות במחזור שירים מופתי: בשירה שעצם ההתנסות נר לרגליה. ברוח זו, ספר האמן שלהלן חוקר את הנושא, במילים ובדימויים, במהלך שעיקרו בשנים 2025-2016.

הטקסט בדש עטיפת הספר:

השם אַלְרַפּוֹת הוא מעשה של ריכוז וזיקוק לשוני, ברוח תהליך היצירה של אבות ישורון.

השם נוצר כנאולוגיזם על ידי הלחֶם של ״אל תרפו״, כדי לבטא מסר נחוש שעניינו התמדה בלתי מתפשרת, גם מול שבר וכאב. כמו שישורון שובר את כללי השפה כדי להביע את אמת החיים, כך גם מילה זו מהווה פעולה של מרי שפתי, המבטאת את הניסיון לאסוף את השברים ולהמשיך במאבק, מבלי לוותר על הבית, השורש או הזהות.

תמונת השער: חובב רשלבך, ״ללא כותרת״ (מתוך סדרת ׳הבית׳), צילום, הדפס על נייר ארכיבאי, 45 על 45 ס"מ, 2023.

תמונת גב העטיפה: חובב רשלבך, ׳״השירה היא...׳ דיוקן אבות ישורון״, צילום מעובד וכתיבה, הדפס על נייר ארכיבאי, 15 על 15 ס״מ, 2021.