אמא מגיע מסוק

"אמא מגיע מסוק" הוא יומן מלחמה פואטי, הארוג בקולה של רופאה בכירה בבית חולים מרכזי ואֵם יחידנית. הספר נפתח בהלם הגעת הפצועים אל בית החולים בשבת שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, "אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קִבַּלְנוּ מִמַּרְאֵה עֵינַיִם", וממשיך חודשים ארוכים אל תוך מלחמת חרבות ברזל. השירים נעים בין דאגת הרופאה לפצועים, לעמיתים ולצוותי יחידת החילוץ, לבין דאגת האם ואהבתה לבן הפרטי, "אִמָּא, מָתַי הַמִּלְחָמָה כְּבָר תִּסְתַּיֵּם?", "אִמָּא מַגִּיעַ מַסּוֹק".

השירים, שנודדים בין התשישות והבדידות לבין האהבה הנרקמת, מגשימים את הצו שניסחה לאה גולדברג, "לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר-אהבה, אלא הכרח", וכאן, ההכרח הוא פנימי בעיקרו, ואף הישרדותי. בצל ההתמודדות המרובדת עם הטיפול בפגעי המלחמה ומחיריה, עולָה ומתפרצת ההכרה בערך החיים, התשוקה לחיות ולהביע, החובה לסַפּר והכמיהה לאהוב, "בּוֹעֵר בִּי לְדַבֵּר אֱמֶת עַכְשָׁו. / מֵאָז הַמִּלְחָמָה הַכֹּל בּוֹעֵר בִּי. / בּוֹעֵר בִּי לֶאֱהֹב בְּךָ חַיִּים שְׁלֵמִים. / גַּם מַה שֶּׁלִּכְאוֹרָה עוֹד לֹא קָרָה".

לצד הקושי, הקריאה בספר מפיחה נשימה, מטעינה בתקווה ומזכירה את כוח החיוּת של היחיד ושל העם. השירים מגלים מעט מגבורתם של הפצועים ושל בני משפחותיהם, ומאירים את עוצמת המסירות והשליחות של הצוותים המטפלים; "יֵשׁ מִי שֶׁסּוֹפֵג אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ, שֶׁמְּרַכֵּךְ אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים / בָּרַעַשׁ הַגָּדוֹל. יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְקַשֵּׁר מַהֵר, לְהַשְׁמִיעַ לְאִמָּא / אֶת הַקּוֹל לִפְנֵי הַהַרְדָּמָה. יֵשׁ מִי שֶׁעוֹטֵף, שֶׁאוֹסֵף / מִשְׁפָּחוֹת נִסְדָּקוֹת, אֶל מְלֹא הַכֹּחוֹת הַטּוֹבִים / שֶׁל עַצְמָן. יֵשׁ מִי שֶׁמּוּכָן".

כנרת מגן מספרת, "השירים נכתבו ב-notes הצהובים בנייד מתוך האירועים ובמהלכם. בדרך כלל, בדרך הביתה הייתי עוצרת בצד או בחניון, כדי לנסות להזיל את המילים החוצה ולנשום, לפני שאני נכנסת הביתה לפגוש את הילד. זמן החניון היה לי מעין תחנת מעבר. מקום לעכל בו קצת. כמה שאפשר".

יחזקאל רחמים