אמברוזיה

אחרי שטורין, מלך הסילי, כמעט הקפיא אותי למוות, צנחתי דרך שער אל הבית האמיתי שלי. מתברר שעיר הולדתי היא ממלכת הלא־סילי, הידועה בשם "חצר הצער". כשטורין בא בעקבותיי ורואה את הקרניים החדשות שלי, הוא מייד מבין שכלתו המיועדת היא אויבת של ממלכתו. יותר מכך, הוא מכנה את בני מיני "שדים".
וכשעל ראשי מתנוססות קרני הלא־סילי, אני מגלה שאיני רצויה גם פה. הם מכנים אותי "בוגדת", והמלכה מאב וחייליה המפלצתיים ששים לענות ולייסר אותנו. כדי לצאת מחצר הצער בחיים, התקווה היחידה שלנו היא להישאר קרובים זה לזה ככל האפשר – גם אם פירוש הדבר לדהור על גב סוס או לישון יחד באותה מיטה.
כל דקה שלנו יחד היא מרירה־מתוקה, מאחר שהיא עלולה להיות האחרונה שלנו. ועל טורין נגזר להרוג את כל מי שהוא אוהב.