אנה קדברה

אָנָה רוֹתַחַת מִכַּעַס.
הִיא נֶאֱלֶצֶת לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהּ, אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְאֶת הַחֲבֵרִים
כִּי הוֹרֶיהָ הֶחְלִיטוּ לַעֲבֹר לָגוּר בְּמוּנְוִיל, כְּפָר עַתִּיק בְּלֵב הַיַּעַר, מָלֵא סוֹדוֹת וְתַעֲלוּמוֹת.
מִיהוּ לְמָשָׁל הֶחָתוּל הַמִסְתּוֹרִי שֶׁעוֹקֵב אַחֲרֶיהָ לְכָל מָקוֹם?
לָמָּה הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ חָתוּל שֶׁל מְכַשֵּׁפָה
וְ... רֶגַע!
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַמְכַשֵּׁפָה הִיא אָנָה בְּעַצְמָהּ?

אָנָה קָדַבְּרָה הִיא סִדְרַת סְפָרִים מַצְלִיחָה
שֶׁמְּכַכֶּבֶת בְּרֹאשׁ רְשִׁימוֹת רַבֵּי־הַמֶּכֶר בִּסְפָרַד.