אני מיא רצפשיר

אני מִיא, ספרה השלישי של מיא שם-אור, הוא חיזיון יוצא דופן של לשון ומחשבה. ברֶצֶפשִׁיר הנע על פני מאה פרגמנטים המשופעים בעולמות ויזואליים חד-פעמיים וגדושים במרחבים אקוסטיים מפתיעים, מתקיים מה שנדמה כמפגש אהבה מסחרר ומשחרר, עמוק וחושני בין גבר לאישה. היכן שהוא בנשף רב רושם, במקום לא-מקום, ספק יער, ספק גן פלאים, מרצדת דרמה ארוטית, פנטזיה גדולה, ונשיות עצומה מן החיים. אני מיא הוא יצירה אקסטטית, מסע נפשי ופלסטי של רוח וגוף אל האני, אל מיא. נטיפי המילים הנמצאים כל העת ברגישות שעל סף התודעה טעונים בווירטואוזיות ובהמצאות לא מצויות. פעימות השיר פועלות כטקסט אחדותי באיזון עדין שבין תשוקה למשמעת, בין ממשות לבין מה שמצוי בתנועה אינסופית לקראת התבהרות, בין אישי ומקומי לעולמי.

על ספרה הראשון קינמון (זמורה ביתן, 1996) כתב עודד פלד, שאם מסיגים את הקליפה מגלים שהשירה היא "הרעלה שמימית", ועל ספרה השני שנה של סוכריות (אבן חושן, 2007) כתב רוני סומק, שהמעשה השירי של מיא שם-אור הוא כמו צלופן שעוטף ביופי גם את המקומות שבהם סכין קטנה נשלפת לעקור לב אהוב. שיריה התפרסמו באנתולוגיות, בכתבי עת ובמוספים ספרותיים.
עודד מנדה-לוי