ארוחת שבת

ערב שישי. המשפחה נאספת סביב השולחן – שלושה דורות, זיכרונות, שתיקות, אהבות שלא כבו, ואחרות שנשחקו.
אורי ורותי, נטע ועידן – לכל אחד מהם סיפור, אבל כולם חוזרים אל אותה נקודת מפגש: מרק אפונה שמעלה ריחות ילדות, שטיח דהוי, מבטים חולפים, תשוקות ישנות וסודות שנשמרים בשקט.

בין הנכד שקופץ על השטיח ובין הגפילטע פיש והקינוח שעל השולחן הערוך, בין פתיחת אלבומים ישנים ובין שתיקות שאי אפשר להפר – עולות העלילות: תקופת הקיבוץ, התנועה, ערבי שישי והאהבות הראשונות. הכול מתנהל במערכת שברירית שעומדת להתנפץ.

דרך מחוות קטנות וניואנסים יום־יומיים המנוהלים בכישרון תיאטרלי ורגעים של חסד ואי־הבנות שקטות – נפרש דיוקן של משפחה אחת, שמנסה לשמור על חום הלב גם כשנדמה שכבר התרחקה מדי.

בכתיבה רגישה ומדויקת, אלה אלתרמן אורגת סיפור על חיים שלמים שמתכנסים סביב שולחן אחד, ועל האפשרות לשוב ולהיות יחד, ולו לערב אחד.