את לא מתה

אשה מתעוררת מתרדמת בבית חולים, ללא יכולת תנועה ודיבור. הקולות מגיעים אליה כמתוך ערפל. היא אינה מזהה את הדמויות סביבה ואף לא יודעת מי היא עצמה.

חייה של הגיבורה המתחילים כמעט מאפס, באמצע החיים שהם כמעט נטולי חיים. לאט-לאט היא מצליחה לשחזר את חייה כפי שהיו לפני האשפוז, ערב גירושים צפויים. בעלה עזב אותה לטובת אשה אחרת, היא ניהלה פרשת אהבים עם אשה אחרת, גבר מזרח גרמני ששינה את מינו, אב לשני ילדים שנהפך לאֵם.

ילדיה ובעלה ההמומים מהאסון שפקד אותה, לוקחים חלק בשיקום האִטי: מרקם עדין והחלטי של מסע עיקש בחזרה אל המקום שהיתה בו ואל מי שהיתה. רק בסוף הספר המרגש והמרתק הזה מתבהרות הנסיבות והסיבות למכה שניחתה עליה.

קתרין שמידט מפליאה לחדור לתוך מוחה של הגיבורה שלה, הלנה – אשה (ורעיה ואם, ופסיכולוגית וסופרת ומשוררת) בסוף שנות ה-40 שלה, המאושפזת בבית חולים בברלין אחרי התפוצצות מפרצת במוחה – ובעיקר מפליאה לפרק את מחשבותיה לפרטי פרטים במלים שנכנסות ללב. הספר כתוב בגוף שלישי, אבל הקורא יודע אך ורק את מה שיודעת הלנה ולמרות מגבלותיה הגופניות והמוחיות, ואולי דווקא מתוך המגבלות הללו, ובזכות תבונתה הבוגרת ורגישותה הילדותית (נסיגה רגשית מתחייבת בגלל מצבה) בוחן מחדש יחד איתה מושגים שחוקים כמו זוגיות, אמהות, חברות. אהבה.

"את לא מתה" הוא רומן מרתק על זהות אנושית, על שפה ותודעה, נאמנות, מגדר, אך בראש ובראשונה: זהו ספר על המאבק להחלמה בתנאי פתיחה הרסניים, שאינם אלא מבוא לשחזור הריסות חייה של הגיבורה.

"את לא מתה זכה" בפרס הספרות הגרמנית והזניק את קתרין שמידט, הסופרת ילידת מזרח גרמניה, אל צמרת העשייה הספרותית של גרמניה המודרנית.