באקלימים החבויים

החיים האיטיים של השיר

הַחַיִּים הָאִטִּיִּים שֶׁל הַשִּׁיר
אֵינָם נִתָּנִים לִצְפִיָּה
אֶלָּא רַק לְאַחַר זְמַן מָה
כְּשֶׁכִּתְמֵי הַזְּמַן מְבַצְבְּצִים מִתּוֹךְ שׁוּלָיו
שָׁם הַזְּמַן מֵטִיל אֶת מֵימָיו.
אַחַת לְאֵיזֶה זְמַן כְּשֶׁסִּימָנֵי הַפִּסּוּק נֶהְפָכִים
לִקְרָסִים קְטַנִּים,
אִוְשׁוֹת הַגּוּף הוֹפְכוֹת לְמֶלֶל.

בספרו השני "באקלימים החבויים" בוחן המשורר דויד מור את ההוויה ואת מחוזות הילדות.
שיריו משקפים את מהותם הפנימית של הדברים ואת הקסם הנסתר מן העין, מדבבים חפצים
דוממים ותנועות גוף אילמות. מתוך התבוננות וצמצום השפה מזמין דויד מור את הקורא אל גלריה
שופעת בישויות זעירות ורוחשות, זרויות אור של מעלה.
חגית גרוסמן