בין גורמזאנו לגורן

שני יוצרים, שני קווים מקבילים בין שני גורמזאנו, אב ובנו. שני קולות שמתמסרים ביניהם, ומגוללים ביניהם נקודות מבט שונות על מקום, על ישראליות, על גולה, על ניכור ועל אחיזה, תוך בירור עמדות ספרותיות והדהוד של פער הדורות. לסיפורים מתלווה הומור, לעיתים רך ולעיתים אכזרי, אך לרוב מתוך התרפקות וחמלה. בין ראייה ריאליסטית לגרוטסקית, הדמויות בסיפורים מחפשות אחר בית ואהבה, וכמהות להתחלה חדשה.
סיפוריו של האב מתכתבים עם ישראל שהייתה הן באזרחות והן בצבא, עם שירות המילואים האינסופי בשלל מלחמות ישראל.
בסיפוריו של הבן, הדמויות מתמודדות עם מלחמות קטנות של היומיום ומנסות לעשות סדר בתוך עצמן על רקע תל אביב מיתית ומציאותית כאחת.