בין שכחה לשכתוב

בקורות ימי המדינה רשומים אין ספור עלילות גבורה לצד לא מעט כישלונות צורמים, אולם על צעיפי השתיקה וההכחשה שאופפים את ההיסטוריה הישראלית, על פרשות מושכחות שהמדינה מעדיפה להשכיח והציבור מעדיף שלא לדעת, על כל אלה ‒ קול דממה דקה. כך, מתחת לפני ההיסטוריוגרפיה הלאומית חבויים פרקים שלמים שנרמסו תחת גלגלי הסיפור ההגמוני על אף שאלו מכילים ידע חיוני להבנת דמותנו. והרי זיכרון ושכחה אינם עניין של התרחשות בלבד, הם מארגנים מציאות, מעצבים תודעה ומכוננים תשתית קוגניטיבית שמרחיבה או מצרה את גבולות השיח הלאומי. ספר זה מתחקה אחר פרשות היסטוריות שנוטרלו, הובלעו, הוגלו מן השיח, או רוקנו מתוכן; השבתן אל ההיסטוריה תגלה לנו דבר מה שלא ידענו על השדים המאכלסים את קורות ימינו. הרי כל נושא מוכחש מכסה צלקת המסרבת להגליד. הספר בוחן את המנגנון הנפשי שדחק לשוליים פרשות מביכות, מנער את האבק שהצטבר עליהם, ומבקש להתמודד עם השאלה המעיקה: מה שכחנו בעליית הגג של ההיסטוריה. הספר מתחקה אחר שכחות, השכחות, שתיקות השְתָקות, הדחקות, מחיקות וזיכרונות פסיביים המאכלסים את דפי ההיסטוריה ותובעים את עלבונם.

ד”ר מאיר מרגלית מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו. פרסם: ‘השבים בדמעה’, הירידה בתקופת המנדט הבריטי, 1948-1920 (כרמל, 2018).