שירתו היפה של יואב תורג'מן בכל ספריו ובפרט בזה השלישי ביתר שאת, "ביני וביניכן", היא מהורהרת ונוגָה אם כי לא בלתי אופטימית. היא רואה וחווה ומבקשת את הטוב. יש לו דיאלוג תמידי עם אישה. זאת יכולה להיות נמענת מדומיינת או אישה ספציפית, זאת יכולה להיות אישה צעירה או אישה מבוגרת; אבל תמיד היחסים הם מורכבים וסבוכים ואין זאת רומנטיקה מתקתקה ופשוטה בנוסח הפזמון, אלא מפגש טעון רגש ומחשבה. שירה זו מסמלת חיים משותפים ותלות שבינו לבינה, אך גם התרחקות והתקרבות מתמדת. בקריאת השירים אנו צריכים כקוראים להיות דרוכים ולהקשיב לקולות הליריים הדקים בפנייה של הדובר אל הנמענת, או אז נפיק את היופי הרב הגלום בשיר.

אהבה לעת זִקנה

כּוֹס הַתֶּה שֶׁל אחה"צ מְקָרֶבֶת בֵּינֵינוּ,

מִבְזְקֵי הַחֲדָשׁוֹת, נֶכֶס לְשִׂיחָתֵנוּ.

הָאֲנָחָה רוֹבֶצֶת בֶּחָלָל

עַל אֶתְמוֹל שֶׁנִּשְׁכַּח,

עַל מָחָר מְעֻרְפָּל

הַמֶּרְחָב הִתְכַּוֵּץ

הַמַּעְיָן יָבַשׁ

הָעוֹר קָמַט

הַסַּנְטֵר נִשְׁמַט

וְכָךְ נִמָּשֵׁךְ;

לֶחִי אֶל לֶחִי

שָׂפָה אֱלֵי לֶחִי

קֶמֶט אֱלֵי קֶמֶט

וְהַלֵּב פְּנִימָה רוֹצֶה בְּיוֹתֵר